הפוגה קלה מענייני הכריסמס – שעוד מעט נגמר! עוד מעט נגמר! – כדי להספיק להתייחס לשנה שעוד מעט היתה. לא בקטע של סיכומים ומצעדים (את זה נעשה בעמוד הפייסבוק של ‘בלונדון יש’), יותר בכיוון הכללי שרוצה לומר: זו בהחלט היתה חת’כת שנה.

כריסמס. עוד מעט זה נגמר (לכמה חודשים)

סמיואל ג’ונסון כתב פעם ש”כאשר אדם עייף מלונדון, הוא עייף מהחיים, כי יש בלונדון כל מה שחיים יכולים להעניק”. זה ביטוי הכי מדוקלם בקנה מידה מקומי, ואני מציפה אותו כאן שוב רק כדי להסיר מליבי ספק שמי מכם לא נתקל בו מפאת, נו, שלושת אלפים וחמש מאות הקילומטרים שמפרידים בינינו רוב הזמן. ומיד מוסיפה ומבארת: חמושה בסף השתעממות ריצפתי, לא חשבתי שזה יהיה אפשרי – אבל כמעט עשור אל תוך החיים שלי בלונדון, הבירה האנגלית עדיין משקשקת לי את הבפנוכו. וזה, כמובן, כי מר ג’ונסון לגמרי צדק.

קשה, שלא לומר בלתי אפשרי, להתעייף מעיר שמציעה כל-כך הרבה מכל-כך הרבה. יש כאן למעלה מ-10,000 מסעדות, קרוב לאלף הופעות בשנה וכמה עשרות תערוכות שוות בחודש. מאוד שוות. עד כדי כך שהשנה, אני וחברת המוזיאונים שלי כבר לא שיחקנו ב’תערוכה אחת בשבועיים’ – הלכנו להרבה יותר.

יש הרבה תערוכות, ויש תערוכה אחת מצטיינת במיוחד

ובכל זאת, אם הייתי צריכה לבחור תערוכה אחת מצטיינת במיוחד שראיתי השנה, הייתי הולכת על ‘Hollywood Costume’, שעדיין מציגה ב- V&A עד סוף ינואר. אני לא היחידה שחושבת ככה; כשאמא ואני הלכנו לראות את התערוכה בביקור האחרון שלה, היה אובר מפוצץ, ואומרים שעדיין עמוס שם בכל שעות היממה. זה קצת מבאס, כי קשה להתקרב למוצגים בלי להשתחל לטור הארוך והאיטי שמשתרך לידם, אז כדאי לפנות איזה שעתיים-שלוש אם רוצים להציץ בהכל.

'Hollywood Costume'. התורים משתרכים

הקונספט של התערוכה פשוט: מאה תלבושות אייקוניות מסרטים הוליוודיים מצליחים לציון מאה שנות קולנוע היסטוריות. הביצוע, כרגיל ב- V&A (כבר אמרתי שזה המוזיאון האהוב עליי? וואלק אמרתי), עולה על כל הציפיות. באמת: התלבושות מופיעות על גבי בובות תצוגה כשלראשן מסך, ועליו לופ קצרצר בן כמה פריימים בודדים של ראש השחקן או השחקנית שגילמו את הדמות. התוצאה המתקבלת היא תזוזות איטיות של העיניים או השפתיים של השחקנים – הוצאה לפועל מצויינת ממש, שנופחת חיים בפיסות הבדים וממש מכשפת את חללי התערוכה.

הוצאה לפועל מצויינת ממש, שנופחת בפיסות הבדים חיים

יש שלושה כאלה: הראשון מכונה ‘דיקונסטרוקציה’ ועוסק בחיבור שנוצר בין השחקן לדמות בחדר ההלבשה באמצעות התלבושות; השני נקרא ‘דיאלוג’ וחוקר את שיתוף הפעולה בין זוגות מקצועיים של במאים ומעצבי תלבושות (החלק הכי מרתק של התערוכה, שכולל גם ראיונות וידאו מעולים עם מריל סטריפ ורוברט דה נירו); השלישי הוא ‘פינאלה’, וכשמו כן הוא – מפגן מנקר עיניים של התלבושות הכי מפורסמות בהיסטורית הקולנוע.

ראיון הוידאו עם מריל סטריפ. הכי מרתק

הנה הנה הניימדרופינג: התלבושת האייקונית של צ’ארלי צ’אפלין שהפכה אותו לקבצן, האאוטפיט של טיפי הרדן ב’ציפורים’ של היצ’קוק (והירוק המאוד ספציפי שנבחר עבור החליפה שלה, למרות ובגלל השחור לבן), משפחת אדאמס בהרכב מלא ומורבידי, שהתלבש על בסיס הקומיקס המקורי, התלבושות מ’מועדון קרב’, בו שני שחקנים גילמו דמות אחת, הנעליים האדומות של דורותי ב’קוסם מארץ עוץ’, השמלה של מרילין ב’חמים וטעים’ ועוד תלבושות מ’חלף עם הרוח’, ‘נהג מונית’, ‘טיטאניק’, ‘דיק טרייסי’, ‘אינסטינקט בסיסי’, ‘אוסטין פאווארס’, ‘רוקי’, ‘שגעון המוזיקה’ וגם התלבושות של דארת’ ויידר וספיידרמן והארי פוטר, שעוד שנייה נחזור אליו לשנייה.

הנעליים האדומות של דורותי ב’קוסם מארץ עוץ’

לעצור ולסכם. ‘Hollywood Costume’ מציגה את מעצבי התלבושות הקולנועיות כמספרי סיפורים, היסטוריונים, אנתרופולוגים ופרשנים חברתיים. בעבודה על דרמות תקופתיות הם מתרכזים בשחזור, בסרטי מדע בדיוני הם חוזים את העתיד, בתקופת המעבר משחור לבן לצבע הם נדרשו להצעיד קדימה מהפכה טכנולוגית שלמה ומי יודע מה יבקש מהם העתיד, על כל פעלולי תלת המימד שלו. זה אאוטלוק מרתק ומסקרן שאוצרי התערוכה שאפו להעמיק בו – וככה, על הדרך, התפלקה להם תערוכה מרתקת, בטח, מסקרנת, מאוד, אבל בעיקר מרגשת – וכזו שפורטת על המיתרים הנוסטלגיים בזכרון התרבותי הקולקטיבי של כולנו.

בעניין הארי פוטר: מדביקה כאן את התוספת האישית שלי לתערוכה (לפחות בעמוד הזה) – כמה פיקסלים מהתלבושת שתפרו במיוחד למידותיי לשני הסרטים האחרונים בסדרה, ‘הארי פוטר ואוצרות המוות’ 1 ו- 2, שבהם השתתפתי בתפקידון קוסמת-אורחת במשרד הקסמים הממלכתי.

תלבושת הקוסמת שלבשתי בשני הסרטים האחרונים של 'הארי פוטר'

זו היתה אחת השמלות היפות שזכיתי ללבוש: מבד עבה וסגלגל ועם ריקמה מבריקה, בגזרה צמודה מראש הצוואר ועד הקרסוליים, עם כיסים מתרחבים-מוגזמים ושכמיית כפתורים מושלמת. ענדו לי עליה תג ‘מבקר’ במשרד הקסמים וציוותו לה ליפסטיק אדום כהה ותסרוקת משולשת גבוהה; בהחלט הרגשתי מכושפת.