בצער רב וביגון קודר-אפור-רטוב אני נאלצת להודיע על מותו המוחלט של קיץ ‏2014. כבר שבועיים שאלוהים (מי?!) משתינה עליי מלמעלה עם ממטרים משתנים וסביבות של 12 מעלות בלילה, וגם בלי להציץ בתחזית אני יודעת שזה לא הולך להשתנות. כלומר זה כן, לכיוון האפס מעלות, אז אולי עדיף ללטף את הטמפרטורה הדו-סיפרתית הסבירה בזהירות ולדבר אליה יפה יפה, שתשאר עוד קצת.

וגם: כדאי להתסכל מסביב ולראות כמה הסתיו הלונדוני מ-המ-הם. באמת באמת. העלים נהיים אדומים וצהובים, השמים נהיים אפורים חלקים, הכותבות הלא שרמנטיות נהיות שרמנטיות. בימים האחרונים הבנתי שקיץ בלונדון זה אולי מגניב, אבל הסתיו הלונדוני הוא ללא ספק העונה הכי יפה של השנה – ומה יותר שווה לי מלראות אותו קורם עור ושברירי עלים בפארק הכי יפה בעיר, הלא הוא ריג׳נטס פארק.

ריג׳נטס פארק. הכי יפה בעיר

התמזלתי, כי שנת הנדודים הזו (ביי ביי ליטל וניס > עוד מעט הלווווווו איזלינגטון > בינתיים היוש שוב לבית הישן שלנו ליד הפארק) סידרה לי ג׳וגינג יומי בפארק המעלף הזה, ועוד עכ-שיו. רגל ימין מועכת עלה אדום, רגל שמאל מועכת עלה צהוב, עוד עלה אדום, עוד אחד סוג של חום ואז משהו ממש לא קשור. כזה:

קוראים לו Small Lie, ליצור החביב הזה

שכחתי! כמעט, שבאמצע אוקטובר ריג׳נטס פארק מארח את Frieze London (מאתמול ועד שבת, כולל) תערוכת האמנות העכשווית הגדולה באירופה. בדקתי אותה לעומק בעבר, והיא בהחלט מרתקת עבור מי שמעוניין להרחיב את אוסף האמנות שלו (תמורת ערימת שטרות כבדבדה). כל השאר, מעדיפה לשלוח אותם ל- Sculpture Park שמתמקם ליד התערוכה המרכזית באוויר הפתוח ומגיש מיציגים קומוניקטביים יותר:

׳דינוזאור תינוק׳ של מאט ג׳ונסון

׳סערה׳ של ג׳ום פלנסה

העבודה (החביבה עליי) של גבריאל דה סנטיס

׳דלעת׳ של יאיוי קוסאמה (בלי בדיחות על השם. או עם)

ואחת מאת סיונג-טאיק לי

רק להזכיר איפה אנחנו

כמוני, נראה היה שגם על שאר המשוטטים התערוכה קפצה בהפתעה, ונראה היה שגם הם נהנו מהקונטקסט המאוד אחר שבו הפסלים מוצגים: לא עוד סתם חדר עם ארבעה קירות לבנים ומזגן, אלא צמרות עצים, סנאים, ציפורים וכמה בחורות שעושות ג׳וגינג.