לפעמים יש תירוץ, לפעמים יש סיבה ולפעמים יש סיבה טובה מאוד. לי, בעניין תדירות הפוסטים הבלתי תדירה שנרשמה כאן בחודשים האחרונים, יש לפחות שתיים; הייתי בהריון – סוג של פעמיים. עם טיה, 3.5 קילו (במקור) של חמידות מרוכזת ברוטב של מתיקות מצומצמת, ועם בית חדש, לא יודעת כמה טונים של כל מיני חומרים שעושים אבק, ששיפצנו ממש כל ההריון ועד שטיה נולדה.
הבית החדש נמצא בשכונה החדשה-ישנה שלי, שכוללת את הרחוב האהוב עליי בעיר. אם לדייק, הוא ממוקם ממש על הגבול בין איזלינגטון היאפית לשורדיץ׳ ההיפסטרית, בין איינג׳ל היפה, הנקייה לאולד סטריט והוקסטון המחופספות שבהאקני האורבנית – לא יכולה לדמיין מיקום מדוגם מזה, בעיקר לא לטיולי עגלות בימים בהירים של עלאק-קיץ.
לא שהיה צריך פה בונוס, אבל בתור אחד רציני קיבלנו גם את הקאנאל, שמגיע ממש עד לרחוב המקביל לבית, כלומר שתי דקות מאיתנו. תכל׳ס, היינו צריכים סירת מירוץ שתחבר בין הבית לאולפן, שנמצא בקצה השני של התעלה (במקום לשבת בפקקים כמעט שעה) אבל גם בלי סירה הקצה הזה של הקאנאל נאה בעינינו, מאוד.
בתחילת החודש התארח בו פסטיבל הסירות השנתי – בדומה לפסטיבל מקביל שנערך בשכונה הקודמת שלי – עם דוכני אוכל ופעילויות לילדים וכל מיני, אבל הנה אני מודה: היה קצת עלוב והרבה צפוף ובלי קשר, נשבעת בבגדים הכי יפים של טיה שממש יותר כיף פה בימים נטולי פסטיבל.
אני מתייחסת למקטע שבין איינג׳ל שבאיזלינגטון לבין קינגסלנד רואוד שבדולסטון (ולא דלסטון, בפעם האלף). מדובר באחד החלקים היפים, המעניינים והמסעירים של התעלה; אפשר לשוטט בו יום שלם ואפשר להתספק רק בשעתיים, כך או כך – זה מסלול שעשיר בארכיטקטורה אורבנית מסעירה, בבתי סירות חמודים, בגשרים, בברווזים, ברוכבי אופניים וגם בבתי קפה, מסעדות ובארים מיוחדים – את כולם דגמתי הלוך ודגום במהלך השבועות שלפני (ואחרי) הלידה. על מי אני עובדת, אני ממשיכה לדגום אותם גם היום – עם טיה בעגלה כשאנחנו יוצאות לטיול, או עם המחשב ובלעדיה כשאני צריכה להתאוורר, או בהרכב מנצח שכולל את טיה, העגלה והמחשב גם יחד.
הראשון שבהם – גם פיזית וגם מבחינת ותק – הוא Narrow Boat, גאסטרופאב קלאסי שפוגשים אחרי איזה רבע שעה הליכה אם מתחילים את המסלול באיינג׳ל. מגישים שם Sunday Roast לא רע בכלל, המבורגרים סבירים והרבה אווירת תעלה. לקחנו לשם את טיה כשהיתה בת שישה ימים (מה לעשות, שתתרגל) והצלחנו לא לשפוך לה בירה על הראש:
הבא אחריו ואחרי עוד איזה 15 דקות הליכה הוא בטח הספוט האהוב עליי מכולם בפוסט הזה, ולאחרונה גם בכלל: Towpath Cafe. זהירות, אין להם שירותים (ולמרות זאת אכלנו שם צהריים ב-ז-מ-ן שהיו לי צירים), וזהירות נוספת, המטבח נסגר בארבע רק כדי להפתח שוב מאוחר יותר בערב. בנוסף לזה הם לא עושים קפה אחרי חמש, בסופי שבוע בהירים יש שם תור משמעותי בקופה ויש להם רק שולחנות בחוץ (מה יהיה שם בחורף, מה) – אבל! הסנדוויץ׳ גבינ״צ שלהם הוא בכלל סנדוויץ׳ גבינ״כ (גבינה כחולה), והוא קטלני; הקפה שלהם, כשכן מגישים אותו, מעולה; הם עושים גלידת וניל ביתית אדירה, מסתובבים שם טיפוסיים מעניינים מהשכונה ובכלל, ממש ממש כיף שם. היי, כוכבית: סגור כאן ביום שני, וסגור בחודשי החורף, בין נובמבר לאפריל (נדמה לי שאפריל – מבטיחה לנסות לברר את זה לעומק).
ממש לידו ובתור בק-אפ למקרה שב- Towpath עמוס אפשר למצוא את The Barge House. עם הרבה יותר שולחנות, עם מקומות ישיבה בפנים ועם קצת פחות אטטיטיוד, התפריט כאן מציע מרקים משביעים כמו כרובית וקארי, ארוחות בוקר יצירתיות כמו ביצה וירקות אפויים בתוך לחם, סלטים טובים (הפנזנלה, הכי) ועוגות מעולות. יש שירותים, יש אינטרנט, יש מצב לרבוץ כאן שעות (אם יש).
מתקדמים כמה מטרים ומגיעים ל- Arepa & Co, מסעדה ונצואלית שמגישה, נכון, ארפה. מי שלא טעם ארפה חייב לתקן את זה בהקדם האפשרי, מי שכן – יישמח לשמוע שהנה מצאתי אחת מצויינת בלונדון נטולת הארפות (יש דוכן קטן בשוק בקמדן ולמיטב ידיעתי די זהו, בעצם). ארפה, בקצרה: פנקייק עבה מקמח תירס שנדחס במגוון טעמים דרום אמריקאים ובתוספת מפנקת של מחית שעועית, פלאנטן (יאמממ!) וגבינה צהובה. שותים: לימונענע קנה סוכר הזויה ומרעננה.
אחריו ואחרון בשיירה נמצא מעוז ההיפסטרים The Proud Archivist, שמציע בלגן גדול בווויקנד וסביבת עבודה נוחה ומפרה באמצע השבוע. כאן אין הרבה עגלות (כלומר לא היו עד שאני הגעתי) אבל יש מטבח פתוח ויצירתי שמגיש מאפים טריים, קוקטיילים חמודים ומנות כמו גראטן קולורבי וקישואים, סלט סלק, מלפפון, חומוס ופטה ואפילו שקשוקה אלטרנטיבית איי קיי איי כמה רצועות פלפל ובצל מתוקות מדי מעל חתיכות פיתה מטוגנת מדי (עתידות: בקרוב אאלץ לרענן את מצעד השקשוקות הלונדוניות הגדול).
אם יום שבת, משקיעים חמש עשרה דקות הליכה איטיות נוספות ונחוצות מבחינת מאזן קלורי ומגיעים לברודווי מרקט המעולה, שעוד יוקדש לו פוסט נפרד (בלי נדר, עם הבטחה); אם כל יום אחר, יושבים על שפת התעלה וסופרים ציפורים נודדות.
עירית
היי,
מזל טוב להולדת טיה.
הקיץ הזה היה קריר במיוחד, מקווה שהקיץ הבא יהיה חמים יותר.
תמיד נחמד לקרוא מה שאת כותבת, תמשיכי כך.
אם יש לך רעיונות למסעדות טובות וכשרות נשמח לשמוע, חוץ מאשר בגולדרס גרין, חרשנו אותן.
תודה.
הלית
תודה עירית!
אני ממש לא הכתובת למסעדות כשרות, סורי.
מאיה שטיין
הי הלית המדהימה וטיה המקסימה
שאלה לגבי מסלול העגלות הכמעט סודי – האם ניתן ללכת אותו ברגל בכריסמס הקרוב בתחילת דצמבר (מגיעה ב 3/12 ל5 לילות). ???
האם יש לך המלצות למסעדות מיוחדות או טעימות באופן מיוחד ומתאימות לטיול אם ובת (17…) ? לארוחת בוקר מגניבה או ערב מוקדמת מלהיבה ?
יש לך אולי במקרה המלצות על טיול מודרך בעברית בעיר לונדון ?
הלית
היי מאיה, המסלול לגמרי מתאים גם בדצמבר – הכל תלוי בעמידות שלכן לקור… להתלבש טוב עם צעיף, כובע וכפפות ולעצור מדי פעם לדרינק או לקפה בתחנות שציינתי
המלצות למסעדות יש המון תחת הקטגוריה ״אוכלֿ״ תהנו!
מעיין
נשמע שאנחנו שכנות ואמהות טריות. אני נמצאת ברחוב קינגסלאנד ממש על ריג׳נטס קנאל ובחופשת לידה עם התינוק. תודיעי אם תרצי להפגש מתישהו!
הלית
היי מעיין, אכן שכנות – יאללה קפה!
הודיה
הי, אתר נפלא. (: את מדהימה.
רציתי לשאול מה לדעתך אוכל לעשות ביום כריסמס עצמו בלונדון בגלל שאין תחבורה. אתארח בגולדרס גרין.
כמו כן אשמח לדעת מה דעתך על ארמונות המפטון וקנסיגטון? מי מהם לדעתך יותר שווה.
ושאלה אחרונה חביבה- לאיזה מהווסטפילד היית ממליצה ללכת? מה ההבדל בינהם.
ולמרות שעבור כבר זמן- מזל טוב להולדת הבת!