פוסטים לפי תגית: דולסטון

דיוויד בואי לונדון

קינג דיוויד

אתמול, 11 בינואר 2016, היה יום חרא לבני האנוש שעל פני כדור הארץ ויום קצת פחות חרא למי מהם שמצא את עצמו בלונדון, עיר הולדתו של המלך דיוויד בואי הראשון. מותו הפתאומי של האיש היחיד שיכל להחזיק מגוון עצום ומביך בדרך-כלל של סופרלטיבים (גאון, גיבור, אלוהים?) שבר את ליבם של עשרות אלפי לונדונים שהסתובבו בטיוב עם בואי באוזניים ודמעות בעיניים, מחליפים ביניהם מבטים אבודים, מבקשים למצוא חצי נחמה בצרה הזו. כמה שעות אל תוך הבוקר... המשך »
לונדון תעלה

תע-לול

לפעמים יש תירוץ, לפעמים יש סיבה ולפעמים יש סיבה טובה מאוד. לי, בעניין תדירות הפוסטים הבלתי תדירה שנרשמה כאן בחודשים האחרונים, יש לפחות שתיים; הייתי בהריון – סוג של פעמיים. עם טיה, 3.5 קילו (במקור) של חמידות מרוכזת ברוטב של מתיקות מצומצמת, ועם בית חדש, לא יודעת כמה טונים של כל מיני חומרים שעושים אבק, ששיפצנו ממש כל ההריון ועד שטיה נולדה. הבית החדש נמצא בשכונה החדשה-ישנה שלי, שכוללת את הרחוב האהוב עליי בעיר. אם... המשך »
תקליטים לונדון

יום שלישי, את יודעת

ניצלנו! אני ניצלתי, אתם ניצלתם, אתן ניצלתן, כולנו ניצלנו. ישו חגג עוד יום הולדת בהצלחה מרובה (וול, לא ידוע לי על אף אחד שנחנק ממינס פאיי) ועכשיו אפשר להתרכז בספירה לאחור הגדולה הבאה: זו שתרפרש את הסיומת של התאריך ככה שכולנו נטעה בחשבוניות בערך שבעה חודשים, ואז, עד שנפנים שכבר 2015, נצטרך להתרגל מחדש לתאריך הפסיכי גם ככה + עוד אחד. כן, הכוונה היא לניו איר׳ס איב, סילבסטר בשביל האמריקאים, ראש השנה הלועזית בשביל קלדניות... המשך »
עץ אשוח

אלף לילה

״תערבבי את המים שלו עם סוכר. אם לא עוזר, תנסי להמיס בהם קצת אספירין, זה יפתח לו את כל הצנרת. אה, ניסית? תסובבי אותו לצד השני. שתה משהו? אולי חם לו מדי? נו, ברור שכן – מהר תזיזי אותו מהרדיאטור! ובערב תוציאי אותו קצת לגינה״. זהו לא תמליל שיחה שניהלתי השבוע בענייני תינוקות (משוגעת! מי נותן לתינוקות אספירין) אם כי תמצית חילופי הדברים המרובים שנרשמו בשבוע האחרון בעניין עץ הכריסמס החדש שלי, הראשון אי-פעם, האמיתי... המשך »
Somerset House

קיץ מהסרטים

לונדון, ממש כמו בסיפור על דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד, היא יצור דו-פרצופי בלתי צפוי. בחודשי החורף הארוכים היא מחמיצה פנים, מוציאה לשון ומסובבת עורף קשוח אל מול מיליוני נתיניה האומללים; ימי קיץ חמימים, לעומת זאת, יימצאו אותה מחייכת מאוזן לאוזן, חושפת שורות נוצצות של שיניים צחורות ועושה עם הידיים את ה’מובוט’ (הטיפשי! שמישהו יגיד את זה בקול רם) של מו פארה. מה משני התרחישים יקרה מתי קצת קשה לחזות; עונות השנה הן עסק נזיל באיים... המשך »
נהר התמזה

קיץ בלונדון: יום שני

המדריך השלם לחופשת קיץ אנטי-בנאלית בלונדון מאת 'בלונדון יש' ו'אל על', במסגרתו מתפרסם השבוע מדי יום מסלול מלא של מקומות ורעיונות מובחרים לבילויים לונדונים בעונה הכי נעימה בלוח השנה האנגלי – וכאלה שיהפכו כל ביקור בבירה האנגלית לטיול שווה במיוחד בעיר הטובה בעולם. היום במסלול: אמנות רחוב גועשת במזרח העיר / בית הקפה הכי כיפי בעיר / לוייתן ענק שנסחף אל גדות התמז / מסעדה טעימה שהיא גם מוזיאון, בעצם / באר קריוקי עם חדרים פרטיים... המשך »
פיצה בלונדון

פיצה מקפיצה

 סצנה קבועה בחדר ההלבשה של ‘בלונדון יש’ מעמידה אותי במרכז קונפליקט רפטטיבי-כבר, במהלכו אני מתחילה לספר למקורב מקומי מתחלף על המקום החדש והמעולה שאני אוהבת – רק כדי להספיק חצי משפט, ואז להתחרש. “לא!”, זועק המקורב המתחלף. “את לא כותבת על זה בבלוג!”. אני מחייכת, גם כשזה קורה וגם עכשיו – כי כיף לי לדעת שיש ל'בלונדון יש' תהודה דה דה, כי אני מבינה את האגו המקומי ששואף להשאיר מקומות שווים בסוד... המשך »
לונדון אמנות

לונדון שלהם: דידי

הדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי ללונדון היה לטוס לאיזור האיסט אנד מצויידת במצלמה. ידעתי שהאזור מזוהה עם הסצנה, אבל כלום לא הכין אותי למסה הזאת; מתתי והגעתי לגן העדן של אוהבי אמנות הרחוב. הכמות האדירה של אמנות הרחוב ששטפה אותי ברחובות של שורדיץ', בריק ליין, דולסטון, הוקסטון והאיסט אנד כולו הבהירה לי סופית: מה שייצג פעם את תרבות האנדרגראונד, הפך להיות מיינסטרים. בכל פינה סיורים מודרכים, אנשים עם מצלמות... המשך »
קפה בלונדון

טינה, אנחנו שותים לך

לקח לי כמעט עשור להפנים שלונדון היא אכן העיר הטובה בעולם, אבל, נו, “לפעמים, אין כזה מושלם”, וחסרים לי בה: שמש. ים. מקומות שפתוחים מאוחר. בתי קפה. הכי! יותר משמש אפילו. בתי קפה אמיתיים, עם אופי, ואווירה, וכיף. יש פה מלא רשתות קפה, אבל רובן כרובן מעפניות לגמרי. סטארבאקס זה פויה, על אף שבסניף מול הבית מכירים אותי די טוב (זה ממש מול הבית! מה אני יכולה לעשות). נרו קצת פחות גרועים מסטארבאקס. קוסטה קצת פחות גרועים מנרו... המשך »