כבר עשרה שבועות שלונדון מתרגשת, מתלבשת, ממהרת ומקטרת לקראת כריסמס. הופה! עוד תקתוק למונה (אני מנסה לספור כמה פעמים ביום אני נתקלת במילה 'כריסמס' – היי, והנה עוד תקתוק אחד). קישוטי שמאלץ צבעוניים בכל פינה, מזמורי דבק מגע ברדיו, כל הבוג’אראס מהתחלה. כאילו לא חלפה בקושי חצי שנה מאז הפעם האחרונה שחג המולד השתלט לכולם על המוח (בכל זאת, הקאם דאון גם לוקח איזה שלושה חודשים) וכאילו אין עולם מתפורר שלם להתעסק... המשך »

ממשיכים בקאונטדאון לקראת האירוע הכי חשוב בלוח השנה הבריטי: חג המולד (אחריו ברשימה, הרבה מאחור: חופשת הקיץ השנתית). לונדון, שמתאוששת מהכריסמס במשך שלושה חודשים שלמים (ינואר עד מרץ) ומתכוננת לקראתו שלושה ארוכים אחרים (אוקטובר עד דצמבר), נמצאת עכשיו בשיא שגעת החורף השנתית שלה. זה אומר ספרינטים במורד אוקספורד סטריט במצוד אחר מתנות טיפשיות, קלחת בלדות-פונדו בכל תחנה ופינה וממוצע יומי של תשעים פעמים... המשך »

רוב הזמן אני מטפטפת לכם מה ואיפה כדאי לעשות, פתאום זה היכה בי – מה לא לעשות זה אפילו יותר חשוב. אז הנה, 20 אנטי-המלצות גורפות לביקור טוב במיוחד בעיר הטובה בעולם, או יותר נכון, 20 טעויות נפוצות שתיירים ישראלים עושים בלונדון, כולל קלאסיקות כמו שופינג התאבדותי בפריימרק (למה?!), ארוחה סתמית בווגאמאמא (מספיק), לינה במלון רע בראסל סקוור (שנות השבעים שלום), הסעות לא משתלמות מהשדה (העיקר שהנהג מדבר עברית) ועוד... המשך »

והנה אני מערבבת שמחה בשמחה – אבל הפעם כמו שצריך, בקיצ’נאייד חדש, זה של השבע ליטר, האדום. סתם כי אני לא מחוייבת פה לשום גילוי ושום נאות – וזה, וואלה, די נחמד. אז כן, כבר קישקשתי בעבר על החנותקליטים, אבל לא מספיק; יתוקן במיידי כאן ועכשיו. העולם שלי בלונדון קשור, תפור וסרוג בחנותקליטים. בחנות תקליטים אחת, יחידה, שקוראים לה ברשמי BM Soho ובלא רשמי Black Market Records (עניינים ליגאליים משמימים ממש). מי שמכיר... המשך »

רשימת הערכים המפוקפקים שהחיים בעיר הגדולה-באמת עשויים לעזור לכם לפתח כוללת מושגים כמו אובביסיביות וטוטאליות ואקסטרימיזם; יש עוד כל מיני מילות לעז שנכנסות כאן אבל היי, זה שירדתי מהארץ לפני עשר שנים כבר! עוד מעט, לא בהכרח אומר ששכחתי את העברית שלי לגמרי, לא? (תוכיחי, נפולת). שני דברים קרו לאחרונה במסגרת שלוש תכונות האופי המוסגרות כאן לשמצה. האחד: נהייתי קצת הרבה יותר מדי עסוקה בזה, ובזה, והרבה בזה, ולכן... המשך »

נשימה עמוקה, אנחת רווחה, זעקת הקלה ואז צעקה: החורף נגמר! עוד חורף נגמר. עוד מעט זאת אומרת, אבל אני מפרגנת לעצמי את שאריות הצינה האחרונות ומשחררת כפתור במעיל. כל-כך ארוך וחשוך פה החורף הזה, שלרגעים נדמה שהוא כאן לנצח. גם עכשיו, כשחלונות הראווה מתלבשים קצר והמגזינים כבר לגמרי בביקיני, יש ימים שממש קשה לדמיין את זה. ננסה בכל זאת: יום קיץ לונדוני, שמש בהירה, שמיים כחולים, עצים ירוקים, אני לובשת טי שירט, אבל איזו... המשך »

המרחק בין הבית הכבר-ממש-לא-חדש לבין תחנת אוקספורד סירקוס הוא 12 דקות בטיוב, כולל הכל. 30 שניות הליכה לתחנה, 7 תחנות קצרות על אותו קו, הנה המרכז של האמא של מרכז העיר. המרחק עד אותו היעד מהבית הקודם היה 8 דקות וכלל 3 תחנות בלבד, אבל על פני שני קווים ועם החלפה די מעצבנת באמצע. בבית שלפני זה מדדתי 11 דקות: 4 תחנות ארוכות על אותו קו אבל גם 4 דקות הליכה לתחנה. 12 דקות בטיוב הן מרחק אידיאלי מבחינתי, נכון להיום... המשך »

אחורה חמש שנים, קצת לפני עידן הג’י פי אס: “סליחה, גבירתי, את יודעת במקרה איפה נמצאת החנות הזאת? אה, ברור. היא מעבר לפינה. סלח לי, אדוני, ידוע לך אולי איפה אני מוצא את הרחוב הזה? כן, ודאי. מעבר לפינה. סילחו לי בבקשה, חבורה בדיונית של סנאים ורדרדי זנב, יש לכם מושג היכן נמצאת הקשת בענן? א-הא, בטח. היא הרי לא באמת שוכנת בתוך ענן – גם היא, למעשה, מעבר לפינה”. זו לא סתם קלישאה שחוקה: באמת שהכל פה נמצא “מעבר... המשך »

חודש פברואר הוא החודש הכי שנוא בלוח השנה הבריטי. הבילד-אפ לקראת כריסמס וראש השנה ה"לועזית" מתנפץ לרסיסי מציאות חשוכה, קרה ונטולת ימי חופשה, ומי שלא פיזר את כל הלירות האנגליות שלו על מתנות וקוקטיילים בדצמבר, סופו להתרושקן כליל בינואר עם התפשטות נגיף הסיילים הקטלני או – תלוי באיזה קו טיוב הוא נוסע וכמה פרסומות מוכרים לו – עם וירוס מכוני הכושר המדבק (השוקולדים האלה מכריסמס צריכים להתאזן איכשהו בסוף). זאת ועוד, כי פברואר... המשך »