רוב הזמן אני מטפטפת לכם מה ואיפה כדאי לעשות, פתאום זה היכה בי – מה לא לעשות זה אפילו יותר חשוב. אז הנה, 20 אנטי-המלצות גורפות לביקור טוב במיוחד בעיר הטובה בעולם, או יותר נכון, 20 טעויות נפוצות שתיירים ישראלים עושים בלונדון:

1. לא להשתגע עם המטריה. רוב הממטרים פה מורכבים מטפטופים מתמשכים אך מאוד קלושים, שלא ימיסו את ראשיכם עשויי הסוכר. מטריה מקשה על הליכה ברחוב צפוף – משתמשים בה רק אם באמת רטוב.

2. מצד שני, לא לשכוח צעיף או צעיפון (כן, אפילו באביב ובקיץ) – האביזר הכי מחמם שיציל אתכם אם ב-20 ביולי בערב נהיה פתאום 11 מעלות.

3. וגם: לא לשכוח נעליים נוחות! בהנחה ודאית שאתם הולכים לטחון קילומטרז׳ בטיוב. סתכלו מסביב: כמעט כולם נועלים נייקי (אייר מקס 90, אם כבר אז כבר).

לא: לשכוח נעליים נוחות! שאתם הולכים לטחון קילומטרז׳

4. לא לנעוץ מבטים בנוסע שיושב מולך בטיוב. וגם לא בזה שלידו, ובזו שלידו, ובאלה שלידה, גם אם יש לאחד מהם שלושה ראשים מלאים קעקועים וחמישה אפים עם פירסינג.

5. לא לנסוע בטיוב ב- rush hour, או לפחות לנסות. זה אומר בין שמונה לתשע וחצי בבוקר ובין חמש וחצי לשבע בערב.

6. לא ללחוץ על הכפתור בדלת של הרכבות בטיוב, הוא לא פותח כלום ולא סוגר כלום – הנהג עושה את זה. מצד שני, כן ללחוץ על הכפתור בדלת של רכבות האוברגארונד, אחרת תתקעו בתוך הקרון עד התחנה הבאה.

לא: ללחוץ על הכפתור בדלת של הרכבות בטיוב

7. לא לפחד מנסיעה באוטובסים. למרחקים קצרים ובין יעדים מסויימים יותר יעיל לנסוע באוטובוס – ובטח שיותר כיף (בעיקר אם עולים לקומה השנייה ויושבים בדיוק מעל הנהג). והיי, אפשר גם לראות את העיר ולא רק מחילות עם עכברים! בהחלט כדאי להיעזר באפליקציה המצטיינת City Mapper, שתוביל אתכם בבטחה ליעד הנחשק.

8. לא לפחד מטיסות שנוחתות בלוטון, בגטוויק או בסטנסטד. מלוטון ומסטנסטד יש אוטובסים מרווחים וזולים למרכז העיר; מגטוויק לוקחים את הגטוויק אקספרס לויקטוריה.

9. ועוד באותו נושא: לא להתעקש על הסעות של חברות ישראליות משדה התעופה. זה אולי קל לקבל את המספר של יוסי (שם בדוי) מחברים שהיו בלונדון לפני שלוש שנים ולשמוע ממנו ש״יהיה בסדר יקירי, אל תדאג״, אבל תכלס: מדובר בהסעות מייגעות שעוצרות בהמון תחנות (כדי להוריד את שאר הנוסעים במלונות שלהם, דה), ייקחו ה-מון זמן ולא יהיו זולות בהרבה, אם בכלל, מאופציות תחבורה אחרות.

10. ובאותו נושא בערך עדיין: לא להתעקש לישון בשכונות ישראליות בצפון מערב העיר. נו, בשביל זה הגעתם כל הדרך מרמת גן? איפה אני כן ממליצה להתמקם, גם מבחינת תחבורה וגם מבחינת אווירה: במרכז העיר, אם התקציב מאפשר (סוהו והסביבה), טיפה צפונה משם (איינג׳ל ואיזלינגטון) או לכיוון מזרח (שורדיץ׳ והסביבה).

11. וגם בנושא הזה יש עדיין: מסייגת את מרכז העיר ואומרת – אבל לא בראסל סקוור העמוסה, המשעממת ומשובצת המלונות הגרועים (שסוכנויות הנסיעות הישראליות מתעקשות לעבוד איתם משנות השבעים ועד היום, מסיבה עלומה או כלכלית כזו ואחרת).

לא: מלונות בראסל סקוור. כן: מלונות בסוהו

12. לא לפחד לדבר עברית ברחוב – רוב האנשים מדברים פה שפות שאינן אנגלית בעצמם, ולרובם לא ממש איכפת מכם. מצד שני, לא לצרוח בעברית (או בשום שפה אחרת) ברחוב – לא מטעמי בטחון. זה סתם לא יפה.

13. לא לדבר בטלפון ברחוב בשאננות, או לפחות להיות זהירים אם עושים את זה. העיר מרושתת כנופיות על אופניים ואופנועים שחוטפות להולכי רגל את הטלפון מהידיים בזמן שאלה שקועים בשיחה. זה קרה לי, זה קרה לחבר טוב שלי, זה קרה לחבר שלו וזה קורה לכמה אלפים אומללים אחרים בשנה.

14. לא לקנות בפריימרק. אני חוזרת: לא. לקנות. בפריימרק. האיכות ברצפה, חווית הקנייה (אם אפשר לקרוא לה ככה) מצלקת והשקיות המכוערות עם הלוגו הנאלח יסחטו מהמקומיים פרצופים אפופי גועל (בעיקר כשהן ייקרעו לכם באמצע הטיוב).

15. בכלל, לא להתעקש על אוקספורד סטריט. רוצים לעשות שופינג אקספרס אינטנסיבי בכל רשתות ההיי סטריט בלי לגמור את המסלול מיוזעים? להרבה חנויות יש סניפים נעימים וכיפיים בקובנט גארדן (ניל סטריט באופן ספציפי), ואני מעיזה לומר – גם ווסטפילד זו אופציה שפויה בהחלט; אמנם קניון, אבל גדול, נעים, לבן, מפנק. עוד שופינג כיפי יש בביסטר וילג׳, כפר האאוטלטים המדוגם.

לא: פריימרק. כן: ביסטר וילג׳

16. כפי שכבר הפצרתי בעמוד הפייסבוק של הבלוג: לא לבקש להגיע ל״אוקספורד״, כי זה שם של עיר – לרחוב קוראים אוקספורד סטריט. באותה מידה, לשכונה קוראים ׳גולדרס גרין׳ ולא גולדרס, זה ׳בייקר סטריט׳ ולא ׳בייקר׳ וכו׳. תחשבו: תייר אנגלי מגיע לישראל, מבקש להגיע ל׳יפו׳ – תבינו שהוא מדבר על רחוב יפו בירושלים? לא נראה לי. אומר משהו על ׳אביב׳, תחשבו שהוא מתכוון לתל-אביב? אהמ, לא. אז לא לקצרן שמות של רחובות באמצע בלי סיבה, כי זה ממש, אבל ממש, אהבלי.

17. לא לאכול ב- Yo! Sushi, למרות הלוגו המגניב שלהם שאפשר לקרוא בעברית מימין לשמאל ואז זה יוצא ׳יפני׳. רוצים סושי זול, טעים ומהיר? הנה הנה.

18. גם לא לאכול בווגאמאמא, נו, גם אם קראתם עליה במדריך שהודפס בשנת 1987. לאלן יאו, הבעלים של הרשת, נולדו מאז מסעדות אסייאתיות שוות בהרבה.

לא: ווגאמאמא. כן: בננה טרי

19. לא להתפתות לבוטנים מסוכרים ברחוב. זה מריח מדהים, ובזה זה נגמר.

20. לא לפספס טיול רגלי באחד הפארקים או המרחבים הירוקים האחרים, ולא לפתור את הסיפור בקפיצה להייד פארק המפורסם מכולם אבל הממש לא שווה מכולם. שופינג זה נחמד, מחזות זמר זה נחמד, מסעדות זה נחמד מאוד – אבל הפארקים של לונדון פשוט משגעים. ממליצה במיוחד על ריג׳נטס פארק (סידורי צימחיה מטורפים), על המפסטד הית׳ (יער פראי באמצע העיר) ועל פרימרוז היל (מקצה הגבעה רואים את כל העיר).

ומספר 21, אם זה עדיין לא ברור: לא לשכוח לחרוש על ׳בלונדון יש׳ לפני ובמהלך הנסיעה, תכלס.