ממש כמו כאב שיניים דוקרני, גם מזג האוויר הוא עניין אבסולוטי. כשהוא קר ואכזר, קשה לדמיין איך פעם, בקיץ, צעדת באותם הרחובות ממש בחצאית קצרה ובהונות חשופים, וכשהוא חמים ונעים, בלתי-אפשרי לחשוב על אוזניים קפואות וכפפות מסורבלות שעוזרות בערך לכלום. גם ממש לא כדאי; השמיים ההפכפכים עשויים להטיס אותך מארץ עוץ בהירת הימים לטקסס האפרפרה בכל רגע נתון, אז עדיף לאמץ את הרגע ולהתנפל – במיידי – על כל מתחם פתוח עם קירבה למים.

זה לא הזמן לבררנות מהזן הסנוביסטי. כל סוג של קירבה באה טוב, כל סוג של מים הולכים חזק: בתי קפה על גדות התמז, פארקים עם אגמים מלאכותיים, פאבים ליד תעלת ריג'נט והכי מכולם – מקומות באיזור Little Venice, המתחם שבו תעלת ריג’נט (שחוצה את לונדון בדרכה לתמז) ותעלת גרנד יוניון (שממשיכה עד אוקספורד והלאה) נפגשות לכדי בריכה קסומה דמוית ונציה. גרתי בשכונה שנתיים עד ממש לאחרונה ואני מעידה: באמת שזה איזור מהמם.

עד כדי כך מהממת. ליטל וניס, יום רגיל

ליטל וניס שווה טיולון רגלי בכל חודש בשנה. בקיץ עוצרים ב- The Waterway, באר-מסעדה אלגנטי על גדות התעלה שעושה בלאדי מרי מושלם ומציע איזורי ישיבה מעולים בחוץ (כולל מתחם מיוחד לילדים שמרופד בדשא מלאכותי). בחורף מבקרים ב- The Warrington, פאב עם טונות של אופי, עם מסעדה בניצוחו של גורדון רמזי ועם צ’יפס אלוהי שטוגן שלוש פעמים (קצת מתגעגעת לימים שבהם הוא היה ה’לוקאל’ שלנו). עוד יש: את Summer House, מסעדה מקסימה על גדות התעלה שגם השכנה ביורק מאוד אוהבת ואת Maguro, הסושייה הקבועה-לשעבר שלנו, של פול מקרטני ושל פול וולר.

אבל: בוויקנד האולטרה-ארוך הזה (גאון מי שהמציא את הבנק הולידיי) השכונה שלי-לשעבר שווה טיול מיוחד לכבוד ה- Canal Cavalcade השנתי שהיא מארחת. ברשמי זו תהלוכת מפרשים, הלכה למעשה זה פסטיבל סירות צבעוני ומדליק. הוא מתחיל היום, ממשיך מחר ונסגר בשני בערב – הנה מה אפשר לעשות שם:

לצפות בתהלוכת הסירות. היי, יש גם אחת משלנו!

לתפוס מופע רחוב צבעוני, חייכני

לשבת בסירה שהפכה לבית קפה

להסניף ולבלוע ואז להתחרט

להסניף ולבלוע בלי להתחרט

כמעט להשתכשך במים

להעסיק קטנטנים

לקחת את ה- waterbus לכיוון קמדן

לפלוט אנחת רווחה. כן, ממש יפה כאן