אתמול, 11 בינואר 2016, היה יום חרא לבני האנוש שעל פני כדור הארץ ויום קצת פחות חרא למי מהם שמצא את עצמו בלונדון, עיר הולדתו של המלך דיוויד בואי הראשון. מותו הפתאומי של האיש היחיד שיכל להחזיק מגוון עצום ומביך בדרך-כלל של סופרלטיבים (גאון, גיבור, אלוהים?) שבר את ליבם של עשרות אלפי לונדונים שהסתובבו בטיוב עם בואי באוזניים ודמעות בעיניים, מחליפים ביניהם מבטים אבודים, מבקשים למצוא חצי נחמה בצרה הזו.

כמה שעות אל תוך הבוקר האפור מתמיד והעיר החלה להתמלא בעוד ועוד מחוות ספונטניות של מעריצים וקצת מאוחר יותר גם כאלו מטורפות ממש מאת חברות מסחריות ותאגידי ענק.

היעד הראשון והטבעי ביותר היה בריקסטון, השכונה הדרומית בה בואי נולד. ציור קיר ענק בן שנתיים של ג׳יימס קוצ׳רן האוסטרלי ובו בואי מתוך עטיפת האלבום ׳אלאדין סיין׳, שנמצא ממש מול תחנת הטיוב, הוא זה שהפך למוקד העלייה לרגל והתמלא מעריצים, פרחים, צוותי טלוויזיה ועצב.

מעריצים, פרחים, צוותי טלוויזיה ועצב. הציור בבריקסטון

בשעות הצהריים המוקדמות וכמה מטרים משם, גם הקולנוע השכונתי Ritzy הוריד את הדגל לחצי התורן ושינה את הכיתוב של השלט הראשי. במקום שמות הסרטים המציגים, מתנוססות שם עכשיו רק שש מילים חדות:

קולנוע Ritzy. הורידו את הדגל לחצי התורן

גם בצד השני של העיר, בשכונה שלי, בית הקפה האהוב Shoreditch Grind מסיר את הכובע בפני הבואי. זה נראה ככה:

גם באיסט מסירים את הכובע. Shoreditch Grind

מאוחר יותר בשעות אחר-הצהריים, מגדל BT הענק שבמרכז העיר משדר את המסר היבש והנורא מכל: ‘Rest In Peace David Bowie׳. הפרסומות בראש המגדל מתחלפות באחרות רק כשבית המלוכה חוגג יורש עצר חדש או מיליון וחמש שנות מלוכה של אליזבת – ועכשיו גם בואי, שסירב כזכור לתואר sir, מקבל את הכבוד הזה:

עוד אחר הצהריים – מתחילות לרוץ שמועות על מסיבת רחוב לזכרו של בואי בבריקסטון. ואז גם אירוע בפייס. ואז טלפונים מחברים. אני קובעת עם כמה ליד השלט של Ritzy וכבר ביציאה מהטיוב מבינה שרק עוד אלפיים איש בערך קבעו את אותו דבר. מעולה.

רטובים מהקוקטייל הלונדוני של גשם ודמעות ויין

חצי שעה אחרי זה אנחנו כבר רטובים מהקוקטייל הלונדוני של גשם ודמעות ויין ונשאבים אל תוך הרחבה של הקולנוע, שמהווה סוג של מוקד. יש שם מעריצים בפיאות כתומות וברק אדום על הפנים, לחלק מהם יש כמה רמקולים, אבל אין הגברה מסודרת ומהר מאוד מתברר שמסיבת הרחוב היא בעצם שירה המונית בציבור. כל כמה דקות מישהו מתחיל לשיר וסוחף את כולם – לפעמים הוא עולה על הכתפיים של חבר וממש מעודד את הקהל בתנועות ניצוח.

אנחנו שרים את Let’s Dance, Young Americans, Starman; אני אומרת שרים, אבל זה יותר צועקים את המילים החוצה, מנסים לנקז חור קטן בבלון הצער שעוד רגע יתפוצץ. מדי פעם נדמה שזו בדיחה או תעלול יח״צ מתוחכם ושעוד רגע דלתות המרפסת של הקולנוע ייפתחו וזיגי, כלומר אלאדין, כלומר האיש שנפל לכדור הארץ, יפציע בחיוך מסוקס וניצוץ ממזרי בעיניים ויגיד ״Oh Helloooo״ במבטא אצילי מדי. אנחנו דנים באפשרות הזאת באריכות. ניקו אומר שאם נתאמץ מספיק, אם נרצה את זה מאוד, בואו נמקד את המחשבות כולם יחד ממש עכשיו, זה אולי יקרה! זה לא קורה.

מנסים לנקז חור קטן בבלון הצער. המוני המונים

אנחנו זורמים לפאב המקומי Prince Albert שמשמיע רק בואי, כמו שאר הפאבים בשכונה. באחת בלילה אנחנו חוזרים לציור הקיר שאל מול התחנה ושרים עוד קצת. את הטיוב חזרה הביתה במילא פיספסנו.

לשבת עם אוזניות ולהרגיש פחות Bowie-less

מה הלאה? החברים שגרים בבריקסטון אומרים שגם אתמול והיום הרחובות עמוסים ושליד ציור הקיר יש עדיין התאגדויות ספונטניות. מי שרוצה ללכת לשבת שם שעתיים עם אוזניות ולהרגיש קצת פחות Bowie–less, זו אופציה אחת. מעבר לזה, מתוכננים בשבועות הקרובים המווון אירועי מחווה ברחבי העיר (מבטיחה לנסות לעדכן את הרשימה הזו ככל שאוכל):

ינואר:

ברביעי בערב נערכת ב- Brilliant Corners (מסעדה-באר שמנוהלת ע״י אודיופילים ומתוכננת לככב כאן בעוד פוסטים בעתיד) מסיבת בואי על טהרת הוייניל, הקהל מוזמן להתחפש ולהתאפר;

ביום חמישי וביום שבת יש ערבי בואי ב- Arts Club East; 

בשישי נערכת מסיבת בואי ב- Star By Hackney Down;

עוד בשבת, מסיבת בואי עם הקרנה של ׳לבירינת׳׳ ב- Macbeth of Hoxton;

גם בשבת, ערב תקליטי בואי ב- Joiners Arms בדמנרק היל;

בראשון מקרינים בקולנוע Curzon את The Man Who Fell To Earth כשכל ההכנסות תרומה לחקר הסרטן;

בקולנוע ג׳נסיס עורכים ב-23 בחודש הקרנה כפולה וחגיגית של The Man Who Fell To Earth ו- The Hunger, גם כאן ההכנסות תרומה לחקר הסרטן;

פברואר:

ב-5 פברואר יש מסיבת בואי גם ב- Charterhouse Bar, מבטיחים שם מקרנים עם קליפים וסרטים;

גם ב- 5 בפברואר: אלכסנדרה פאלאס מביאים אותה בשיחוק עם החלקרח לצלילי בואי של כל הזמנים

בשבת, 6 בפברואר מתקיימת הקרנה של The Hunger ואז גם שירים וריקודים ב׳בלונדיז׳ שבקלפטון

ב- 6 בפברואר מתקיים ערב בואי גם ב- Harringay Arms בקראוץ׳ היל

 עוד אחד בשבת, 6 בפברואר – מהדורת בואי מיוחדת של הערב הותיק והמצליח Feeling Gloomy

גם ב-6 בפברואר וגם מבית היוצר של ׳פילינג גלומי׳, מסיבת בואי ענקית ב- 02, לא פחות

ב- 10 בפברואר נערך קברטבואי ולמחרת נערך קריוקיבואי, שניהם ב- Bethnal Green Working Men's Club

ב- 12 בפברואר יחגגו את בואי ב'צ׳אנדוז ארמז' שבקולינדייל

ב- 27 בפברואר נערך ערב בואי עם הופעות חיות של שירין ב׳שאקוול ארמז׳ שבדולסטון

הלאה:

ב- 26 במרץ הכריזו ב׳קווינז הד׳ (היי, זה ליד הבית שלי) ערב בואי ופרינס, יבדל״א

היתה גם שמועה שהתערוכה המדהימה על בואי ב- V&A תחזור להציג. בינתיים זו רק שמועה, אם תתברר כנכונה מבטיחה ללכת גם פעם שלישית.