עץ אשוח

אלף לילה

״תערבבי את המים שלו עם סוכר. אם לא עוזר, תנסי להמיס בהם קצת אספירין, זה יפתח לו את כל הצנרת. אה, ניסית? תסובבי אותו לצד השני. שתה משהו? אולי חם לו מדי? נו, ברור שכן – מהר תזיזי אותו מהרדיאטור! ובערב תוציאי אותו קצת לגינה״. זהו לא תמליל שיחה שניהלתי השבוע בענייני תינוקות (משוגעת! מי נותן לתינוקות אספירין) אם כי תמצית חילופי הדברים המרובים שנרשמו בשבוע האחרון בעניין עץ הכריסמס החדש שלי, הראשון אי-פעם, האמיתי... המשך »
חד המולד בלונדון

כוכב מולד

ממשיכים בקאונטדאון לקראת האירוע הכי חשוב בלוח השנה הבריטי: חג המולד (אחריו ברשימה, הרבה מאחור: חופשת הקיץ השנתית). לונדון, שמתאוששת מהכריסמס במשך שלושה חודשים שלמים (ינואר עד מרץ) ומתכוננת לקראתו שלושה ארוכים אחרים (אוקטובר עד דצמבר), נמצאת עכשיו בשיא שגעת החורף השנתית שלה. זה אומר ספרינטים במורד אוקספורד סטריט במצוד אחר מתנות טיפשיות, קלחת בלדות-פונדו בכל תחנה ופינה וממוצע יומי של תשעים פעמים... המשך »
החלקה על הקרח

קר, מתקרר, קפוא

רגשות האשם האשכנזים לא יעצרו בי מלהודות: אני לא לא אוהבת את חג המולד. אוקיי, אני משכתבת: אני מתה על החג הכי נוצרי בלוח השנה, אפילו – או דווקא בגלל – שהוא הכי לא שלי. מסובבת את סליל הקסטה לאחור עם האצבע: מתישהו ביסודי לקחו אותנו לנצרת לטיול שנתי. היתה כנסייה, זה היה דצמבר, ואיכשהוא יצא שגנבתי קצת קישוטי כריסמס מהעץ. כל-כך נשאו חן בעיני הכדורים העגולים-מושלמים האלה, וכל-כך פחדתי שהם לא יזדמנו לידיי... המשך »
מרק פו

מה, רק מרק: פו

לא מחשישות אותי הכותרות שמדברות על ״החורף הכי קר במאה שנים האחרונות!״, משתי סיבות עיקריות: האחת, הן זעקו באותו אופן בדיוק בשנה שעברה, ובזו שלפניה, ובזו שלפניה; השנייה – הנה לי עוד סיבה לשאוב פנימה מרקים אסייאתים מחממי גוף ונפש, אם נניח הייתי צריכה כזו (מאוד לא). והפעם במסגרת סדרת הפוסטים הלוהטת: המרק הויאטנמי המהולל Pho, שמבטאים ב-פה רפה ועם סיומת חולם חלשלושה מתמשכת. אם לסכם כבר עכשיו – מדובר במרק העדין... המשך »
תערוכות בלונדון

עלה עלה שעל העץ

בצער רב וביגון קודר-אפור-רטוב אני נאלצת להודיע על מותו המוחלט של קיץ ‏2014. כבר שבועיים שאלוהים (מי?!) משתינה עליי מלמעלה עם ממטרים משתנים וסביבות של 12 מעלות בלילה, וגם בלי להציץ בתחזית אני יודעת שזה לא הולך להשתנות. כלומר זה כן, לכיוון האפס מעלות, אז אולי עדיף ללטף את הטמפרטורה הדו-סיפרתית הסבירה בזהירות ולדבר אליה יפה יפה, שתשאר עוד קצת. וגם: כדאי להתסכל מסביב ולראות כמה הסתיו הלונדוני מ-המ-הם... המשך »
בתי קפה בלונדון

פיפי ולשתות

הגשרים שחוצים את התמז כשהשמש-שאין כבר שוקעת. תחנת הרכבת המעוצבת של ווטרלו בבוקר יום קייצי נדיר. מגדל השארד החדש באמצע לילה ארוך, מזרקות הירק העתיקות בריג'נטס פארק בכל שעה ממש, המבנה שבו שוכן הסופרמרקט, גם בביקור החמישים וגם זה של העסק שלך, שאת רואה כמעט כל יום – לרשימת האתרים הארכיטקטונים המפעימים בעיר הזו פשוט אין סוף. לכל בניין יש היסטוריה, בכל פינה יש עתיד, מספיק לצאת לרחוב המסוים... המשך »
לונדון

הבית הוא איפה?

אומרים שהבית הוא איפה שהלב, ומתכוונים לזה שהבית נמצא איפה שהרבה מיקיריך נמצאים, היכן שהמשפחה שלך גרה, במקום שבו נולדת – ושלא ייתכן שהמקום האחר שבחרת לעצמך בעצמך יוכל אי-פעם להחליף אותו. אז אומרים. אני אומרת: הבית הוא אכן איפה שהלב, אבל לפעמים – הנה אצלי, לדוגמא – יש ללב לפחות שני חדרים. ברגעים כאלה, בהם אני מחוץ לעיר וחושבת על ביקור מולדת-חתונה-חג, אין לי ספק ששניהם פועמים במלוא העוצמה. הכי... המשך »
ברביקן לונדון

לונדון שלהם: גילי

תשכחו מהדימוי המסורתי המשעמם של המילה ׳תערוכה׳. תשכחו מקירות לבנים ועליהם תמונות ממוסגרות, תשכחו משקט בגלריות או משומרים חמורי סבר שמשגיחים שחס וחלילה לא תגעו במוצגים או יותר גרוע תצלמו. המהפכה הדיגיטלית הגיעה לברביקן סנטר והיא מציעה השראה, חומר למחשבה ובעיקר כיף. כמה כיף? אתם צריכים לראות את התגובות של המבקרים הבוגרים כשהם נכנסים לחלל הראשון שכולו היסטוריה של משחקי מחשב ומשחקי טלוויזיה. בעידן של מסכי... המשך »
Notting Hill Carnival

יש לי ארץ אירופית יפה

יד על הלב: נוטינג היל קרניבל הוא תחנה מרכזית עד מאוד בסיפור האהבה שלי עם לונדון. יד שנייה על הבטן: יש התרגשות, עדיין, כל שנה מחדש, וגם הפעם (הפעם האחת עשרה!). אל הקרנבל הראשון שלי נקלעתי חצי בטעות. הוטסתי לכאן קצרצרות עבור ראיון (עם אול סיינטס? נדמה לי), היו לי כמה שעות פנויות, הייתי חייבת לבדוק על מה כל הרעש. כבר ביציאה מהטיוב הבנתי: זו אכן ‘מסיבת הרחוב הגדולה באירופה’, ואין לי שום צ’אנס להיחלץ מפה בזמן כדי לתפוס את הטיסה... המשך »