תערוכות בלונדון

עלה עלה שעל העץ

בצער רב וביגון קודר-אפור-רטוב אני נאלצת להודיע על מותו המוחלט של קיץ ‏2014. כבר שבועיים שאלוהים (מי?!) משתינה עליי מלמעלה עם ממטרים משתנים וסביבות של 12 מעלות בלילה, וגם בלי להציץ בתחזית אני יודעת שזה לא הולך להשתנות. כלומר זה כן, לכיוון האפס מעלות, אז אולי עדיף ללטף את הטמפרטורה הדו-סיפרתית הסבירה בזהירות ולדבר אליה יפה יפה, שתשאר עוד קצת. וגם: כדאי להתסכל מסביב ולראות כמה הסתיו הלונדוני מ-המ-הם... המשך »
בתי קפה בלונדון

פיפי ולשתות

הגשרים שחוצים את התמז כשהשמש-שאין כבר שוקעת. תחנת הרכבת המעוצבת של ווטרלו בבוקר יום קייצי נדיר. מגדל השארד החדש באמצע לילה ארוך, מזרקות הירק העתיקות בריג'נטס פארק בכל שעה ממש, המבנה שבו שוכן הסופרמרקט, גם בביקור החמישים וגם זה של העסק שלך, שאת רואה כמעט כל יום – לרשימת האתרים הארכיטקטונים המפעימים בעיר הזו פשוט אין סוף. לכל בניין יש היסטוריה, בכל פינה יש עתיד, מספיק לצאת לרחוב המסוים... המשך »
לונדון

הבית הוא איפה?

אומרים שהבית הוא איפה שהלב, ומתכוונים לזה שהבית נמצא איפה שהרבה מיקיריך נמצאים, היכן שהמשפחה שלך גרה, במקום שבו נולדת – ושלא ייתכן שהמקום האחר שבחרת לעצמך בעצמך יוכל אי-פעם להחליף אותו. אז אומרים. אני אומרת: הבית הוא אכן איפה שהלב, אבל לפעמים – הנה אצלי, לדוגמא – יש ללב לפחות שני חדרים. ברגעים כאלה, בהם אני מחוץ לעיר וחושבת על ביקור מולדת-חתונה-חג, אין לי ספק ששניהם פועמים במלוא העוצמה. הכי... המשך »
ברביקן לונדון

לונדון שלהם: גילי

תשכחו מהדימוי המסורתי המשעמם של המילה ׳תערוכה׳. תשכחו מקירות לבנים ועליהם תמונות ממוסגרות, תשכחו משקט בגלריות או משומרים חמורי סבר שמשגיחים שחס וחלילה לא תגעו במוצגים או יותר גרוע תצלמו. המהפכה הדיגיטלית הגיעה לברביקן סנטר והיא מציעה השראה, חומר למחשבה ובעיקר כיף. כמה כיף? אתם צריכים לראות את התגובות של המבקרים הבוגרים כשהם נכנסים לחלל הראשון שכולו היסטוריה של משחקי מחשב ומשחקי טלוויזיה. בעידן של מסכי... המשך »
Notting Hill Carnival

יש לי ארץ אירופית יפה

יד על הלב: נוטינג היל קרניבל הוא תחנה מרכזית עד מאוד בסיפור האהבה שלי עם לונדון. יד שנייה על הבטן: יש התרגשות, עדיין, כל שנה מחדש, וגם הפעם (הפעם האחת עשרה!). אל הקרנבל הראשון שלי נקלעתי חצי בטעות. הוטסתי לכאן קצרצרות עבור ראיון (עם אול סיינטס? נדמה לי), היו לי כמה שעות פנויות, הייתי חייבת לבדוק על מה כל הרעש. כבר ביציאה מהטיוב הבנתי: זו אכן ‘מסיבת הרחוב הגדולה באירופה’, ואין לי שום צ’אנס להיחלץ מפה בזמן כדי לתפוס את הטיסה... המשך »
Camden Beach

סוף כל חוף

איך יודעת בחורה שהיא, מה לעשות, מתאנגלזת? א. היא כל הזמן מתלוננת שקר לה, ואז, כשסוף סוף נהיה קצת חם – שחם לה. ב. היא מסוגלת לשתות בפאב עמידה. לעזאזל, היא מסוגלת לשתות בכל מצב. ג. ברחוב, פעם בעשרים שניות, לעובר אורח שנתקל בה בעצמו: ‘סורי’. ד. (כמעט) כל התשובות נכונות. כל הפותר נכונה זוכה בבקבוק בירה ריק וטרמפ ל’קמדן ביץ’’, חוף הים המלאכותי שמתמקם בשנתיים האחרונות מעל וניו ההופעות המצויין Roundhouse. זה אמיתי: יש כאן חוף... המשך »
Somerset House

קיץ מהסרטים

לונדון, ממש כמו בסיפור על דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד, היא יצור דו-פרצופי בלתי צפוי. בחודשי החורף הארוכים היא מחמיצה פנים, מוציאה לשון ומסובבת עורף קשוח אל מול מיליוני נתיניה האומללים; ימי קיץ חמימים, לעומת זאת, יימצאו אותה מחייכת מאוזן לאוזן, חושפת שורות נוצצות של שיניים צחורות ועושה עם הידיים את ה’מובוט’ (הטיפשי! שמישהו יגיד את זה בקול רם) של מו פארה. מה משני התרחישים יקרה מתי קצת קשה לחזות; עונות השנה הן עסק נזיל באיים... המשך »
מונטי פייתון

לונדון שלהם: עדי

זאת לא היתה הגשמת חלום. צריך שיהיה חלום כדי שיהיה אפשר להגשים אותו. בפעם האחרונה שמונטי פייתון עמדו על הבמה (אז עוד שישיה, יחד עם גרהאם צ'פמן זצ"ל) היתה ב׳הוליווד בול׳ ב- 1982; הייתי אז בת 6, ומה שעניין אותי היו הדרדסים. בשנים שלאחר מכן, אמא דאגה שאראה את הסרטים, אבא אהב את החוצפה של פולטי טאוורס, ויותר מאוחר עקבתי באדיקות אחרי הפרוייקטים השונים שהפייתונים לקחו בהם חלק. אבל מבחינתי הם תמיד היו שייכים לעולם של... המשך »
מחניודה לונדון

מחניוקיי

דברים טובים, במקרה של הבירה האירופית, לא באים בשלשות. הם לא באים בכלל, או שהם באים בערימות רציניות. איך שנגמר החורף המבאס ונטול החיים, הסבבה מיד עושה מחטף ומשתלטת על העיר: יש אור עד עשר בלילה, ושמש נעימה, וברביקיו בחצרות, ודרינקים ברחובות, ומלא פסטיבלי מוזיקה שווים, והמון מסעדות חדשות שחייבים לבדוק – כולל אחת ויחידה שהנה מוקפצת לראש הרשימה, נכון, תנו לי את זה, כולם ב-י-חד – המסעדה החדשה של מחניודה בלונדון. כאייטם... המשך »