בתי קפה בלונדון

פיפי ולשתות

הגשרים שחוצים את התמז כשהשמש-שאין כבר שוקעת. תחנת הרכבת המעוצבת של ווטרלו בבוקר יום קייצי נדיר. מגדל השארד החדש באמצע לילה ארוך, מזרקות הירק העתיקות בריג'נטס פארק בכל שעה ממש, המבנה שבו שוכן הסופרמרקט, גם בביקור החמישים וגם זה של העסק שלך, שאת רואה כמעט כל יום – לרשימת האתרים הארכיטקטונים המפעימים בעיר הזו פשוט אין סוף. לכל בניין יש היסטוריה, בכל פינה יש עתיד, מספיק לצאת לרחוב המסוים... המשך »
despacio

אולטרה סאונד

תהיות שמעולם לא פורסמו בעמוד ׳פאבים לונדונים בינוניים ומצחינים׳ שאף אחד לא התחיל אף פעם: ״אז בלר מוציאים אלבום חדש או לא?״ ״אז אואייזיס מתאחדים או לא?״ ״אז קולדפליי ביטלו הופעות או לא?״ עזבו אותם מהמשבר באוקריאנה, מה שבאמת מעניין את הבריטים בשבועות האחרונים הוא משבר להקות המנוני הפאבים. אם לסמוך על התשובות שמצאו את דרכן לפיינט השלישי שלי (לא, אופ; לא, יש; כן, יששש!!!) – אכן יש להם סיבות לחשוש. לא לי: שמחתי... המשך »
ספר המורמונים

מי אמורמון

כל בריטי אורגינל יודע שבולנטיין דיי חובה להביא לאישה שוקולד ופרחים, וכל יעני-בלוגרית לונדונית יודעת שבחג האהבה האמור כדאי שתפרסם פוסט מלבב תואם – ורצוי כזה שממליץ על בילוי רומנטי ריחני לשניים. אז לא: אין לי היום המלצה לפעילות פוצ׳י מוצ׳י ורדרדה עם נצנצים, יש לי אנטי-המלצה למחזמר סאטירי בוטה על כנסייה פוליגמית, שאני וה- hubby ראינו במסגרת חגיגות אחד התאריכים הזוגיים שלנו (סופרים לי פה אוקסימורונים?). עכשיו, הקבועים של הבלוג... המשך »
נופי

פרופסור שקשוקה

מעטים הם הדברים שיצליחו לגרור אותי לאותו איזור שאני נוהגת לכנות לא-בלי-כוונות-פרובוקטיביות 'הגטו'. זה לא שיש לי משהו נגד השכונה היהודית שבצפון העיר, זה יותר מה שאין לי בעדה – כי הרי לשבת בבית קפה בשם ‘פלורנטין׳ ולדבר על פלורנטין, יכולתי, אם הייתי רוצה, לעשות בפלורנטין. אז אני אומרת לא, ככל שאני מצליחה, לשכונה ההיא – וגם לשכנותיה, הפיזיות והרוחניות – אפיליו במחיר של פרצוף נעלב מולי. עד שבא לי טעם של בית. כן, נו, גם אני קלישאה... המשך »
קיו גארדנס

לילה בגן החשמל

אוברדוז אחרון של אורות כריסמס לפני שמפרידים ביני לבין כל הנוצץ לכמה חודשים ארוכים וחשוכים, והפעם מסוג אחר: תגידו שלום ל- Illuminated Trail, הוא ׳המסלול המואר׳ של ה- Kew Gardens, שמציע טיול לילי טריפי לגמרי. כדאי שזה יהיה שלום זריז במיוחד, ושתקנו כרטיסים להיום בערב בטאב הסמוך תוך כדי שאתם קוראים אותי מספרת לכם שמחר כבר יהיה מאוחר מדי, ושלא יהיה – ואז באמת תצטרכו להגיד שלום. מזדרזת עם הטקסט קדימה: הגנים הבוטניים של Kew... המשך »
בלואו

משהו ללבוש

השבוע של ניו איר׳ס איב, מה שקוראים באמריקה סילבסטר, מה שקוראים בעברית תקינה ראש השנה האזרחית, הוא שבוע משונה במיוחד ברחובות הבירה. חצי לונדון בחופש מחוץ לעיר או ליבשת, החצי שנשאר מסתובב הלום האנגאובר בין סייל אחד למבצע שני – זה פלוס כמה תיירים שקנו טיסה זולה ועכשיו משלמים עליה ביוקר (והרי הזהרתי אתכם מראש שאין ב- 25 תחבורה ציבורית). יצר המרדנות הנצחי שלי קובע: גם הפעם כדאי לעשות בדיוק הפוך. לא ללכת למסיבות בניו איר׳ס איב... המשך »
מתנות לכריסמס

קניות או לא להיות

כבר עשרה שבועות שלונדון מתרגשת, מתלבשת, ממהרת ומקטרת לקראת כריסמס. הופה! עוד תקתוק למונה (אני מנסה לספור כמה פעמים ביום אני נתקלת במילה 'כריסמס' – היי, והנה עוד תקתוק אחד). קישוטי שמאלץ צבעוניים בכל פינה, מזמורי דבק מגע ברדיו, כל הבוג’אראס מהתחלה. כאילו לא חלפה בקושי חצי שנה מאז הפעם האחרונה שחג המולד השתלט לכולם על המוח (בכל זאת, הקאם דאון גם לוקח איזה שלושה חודשים) וכאילו אין שפיות אפופות אבקה להתעסק... המשך »
union jack cupcake

שלוש בעשר

בדיוק לפני עשר שנים נחתתי בהית׳רו עם שתי מזוודות בינוניות וחלום אחד גדול. דחסתי במזוודות המון תקליטים והרבה נעליים וכמה סוודרים עבים שאמא הכריחה אותי לקנות בסנטר שבוע לפני הנסיעה – וזהו, בערך. בדיעבד, רשימת ציוד המחנאות הקצרה הזו השאירה בחוץ יותר מדי סעיפים אקוטים: לא היו לי הדרכון הנכון או הארנק התפוח הנכון וגם לא בן זוג או עבודה שחיכו מעבר לכתף של פקיד ההגירה הקשוח (ההודי! האירוניה). רק אני, והחלום... המשך »
עץ אשוח

אלף לילה

״תערבבי את המים שלו עם סוכר. אם לא עוזר, תנסי להמיס בהם קצת אספירין, זה יפתח לו את כל הצנרת. אה, ניסית? תסובבי אותו לצד השני. שתה משהו? אולי חם לו מדי? נו, ברור שכן – מהר תזיזי אותו מהרדיאטור! ובערב תוציאי אותו קצת לגינה״. זהו לא תמליל שיחה שניהלתי השבוע בענייני תינוקות (משוגעת! מי נותן לתינוקות אספירין) אם כי תמצית חילופי הדברים המרובים שנרשמו בשבוע האחרון בעניין עץ הכריסמס החדש שלי, הראשון אי-פעם, האמיתי... המשך »