די, מספיק. אני לא רוצה לאכול יותר במסעדות. עזבו לא רוצה, אני פשוט לא מסוגלת. כן, זה נחמד, וכן, זה לפעמים טעים, אבל די, מספיק. בין המנה הראשונה למנה השנייה לתוספת למנה האחרונה של המסעדה התשעים ומשהו השנה (הנחה מעורפלת. מחקרים קובעים: עודפי מלח פוגעים לא רק בראייה, אלא גם בראיית החשבון), קצת מתחיל לדגדג לי בריפלקס. לא שזו אשמתינו. הו, לא. נסענו לחו”ל. ואז נסענו שוב. ושוב. ואלה היו נסיעות עסקים, עם אנשים שלקחו אותנו... המשך »

לקח לי כמעט עשור להפנים שלונדון היא אכן העיר הטובה בעולם, אבל, נו, “לפעמים, אין כזה מושלם”, וחסרים לי בה: שמש. ים. מקומות שפתוחים מאוחר. בתי קפה. הכי! יותר משמש אפילו. בתי קפה אמיתיים, עם אופי, ואווירה, וכיף. יש פה מלא רשתות קפה, אבל רובן כרובן מעפניות לגמרי. סטארבאקס זה פויה, על אף שבסניף מול הבית מכירים אותי די טוב (זה ממש מול הבית! מה אני יכולה לעשות). נרו קצת פחות גרועים מסטארבאקס. קוסטה קצת פחות גרועים מנרו... המשך »