כבר עשרה שבועות שלונדון מתרגשת, מתלבשת, ממהרת ומקטרת לקראת כריסמס. הופה! עוד תקתוק למונה (אני מנסה לספור כמה פעמים ביום אני נתקלת במילה 'כריסמס' – היי, והנה עוד תקתוק אחד). קישוטי שמאלץ צבעוניים בכל פינה, מזמורי דבק מגע ברדיו, כל הבוג’אראס מהתחלה. כאילו לא חלפה בקושי חצי שנה מאז הפעם האחרונה שחג המולד השתלט לכולם על המוח (בכל זאת, הקאם דאון גם לוקח איזה שלושה חודשים) וכאילו אין עולם מתפורר שלם להתעסק בו, רק כריסמס.

קישוטי שמאלץ? שמאאאלץ??

תחשבו על מילה; עכשיו תוסיפו לה 'כריסמס' – סביר להניח שהצירוף קיים. עץ כריסמס, עוגת כריסמס, קפה מיוחד (לא טעים, כרגיל אצל סטארבקס) לכריסמס, שוק כריסמס והכי מכולם – מבצעי כריסמס ושופינג לכריסמס. בודקת את המונה: סביבות השלוש ספרות, אבל היי – השבוע זה קורה!

מזל טוב, ישו.

עוד קצת אורות, עוד קצת שופינג. מזל טוב, ישו

אז בעניין השופינג לכריסמס, או, במקרה שאין בין הקונה לבין הכרייסט שום קשר, השופינג שעומד בתירוץ הכריסמס והסיילים המטורפים שיתחילו ב-26, בבוקסינג דיי: יש כמובן את אוסקפורד סטריט המאוס למי שהולך על פאוואר-שופינג, את ניל סטריט בקובנט גארדן לחוויה קצת יותר ויזואלית אבל עמוסה ודחוסה עדיין, את ווסטפילד הבסדר-יחסית-לקניונים בשפרד’ס בוש או בסטרטפורד, ויש – במרחק של שעה נסיעה לכיוון אוקספורד – את ביסטר וילג’, כפר אאוטלטים שלם שכולו קניות שוות במחירים מוזלים, כל השנה.

ביסטר וילג'. כפר אאוטלטים שלם

כמה שוות: פה לא מדובר ברשתות היי סטריט צ’יפיות, אלא במותגים היותר נחשקים ובכמה יוקרתיים באמת, כשכולם מוכרים רק עודפים, כלומר שארית מקולקציות ישנות יותר (בדרך-כלל משנה שעברה). רשימה חלקית בהחלט: אול סיינטס, ריס, אלכסנדר מקווין, ברברי, קלווין קליין, דיור, פרנץ’ קונקשן, הובס, ראלף לורן, פראדה, ג’וסי קוטור, קארן מילן, קייט ספייד, ולנטינו, פול סמית’, LK בנט, טד בייקר, מארני, מלברי, ויויאן ווסטווד ועוד המון אחרים.

לא רשתות היי סטריט צ’יפיות, כן מותגים יוקרתיים ונחשקים

נסעתי לשם שוב באחד הוויקנדים האחרונים, בעיקר כדי לחפש מעיל חורף מחמם ומהמם. חלמתי על מעיל של ‘ברברי’, במסגרת הדלקה החדשה שלי על המותג, וכמעט שמצאתי – מעיל פוך שחור בגימור קטיפה בוהק, רק 480 פאונד (היי, המחיר המקורי בשנה שעברה חצה את האלפייה, זה למה ‘רק’). לבטים ארוכים חרצו את גורלו כגדול מדי, והשלל מהביקור הסתכם בסוודר ריצ’רץ’ ורוד-ניאון של טד בייקר – 60 פאונד במקום 90 – ובכמה קרמים של לאוקסיטן.

אין מעיל, אבל יש כריסמס קרולס!

יש בביסטר וילג’ גם מסעדות ובתי קפה ודוכן אוכל של ג’יימי אוליבר, ככה שהנסיעה הפרקטית הזו אל מחוץ לעיר יכולה להפוך לחצי טיול או אפילו טיול שלם – אם, נניח, ממשיכים לאוקספורד לבקר חברים, כמו שאנחנו עשינו.

התור ל'פראדה': ביי בייב אוקספורד סטריט

אז כן, מרכזי אאוטלט אופנתיים הם בכלל המצאה אמריקאית. אין מצב שהייתם בניו-יורק בלי ששלחו אתכם ל- Century 21, אבל בעוד ‘סנטרי’ הוא כלבו מפלצתי, מחניק ומדכא, ‘ביסטר וילג’ הוא מרחב פתוח ומזמין, עם הרבה לבן נקי בעיניים. לתאגיד שמנהל אותו יש תשעה כמוהו בערים מרכזיות באירופה (דבלין, ברצלונה, פריז, מילאנו) – השמועות מספרות שגם שאר הכפרים שווים קפיצה.

כוכבית: אני מקבלת הרבה אימיילים מקוראים שמבקשים עוד ועוד תמונות של אורות וקישוטי כריסמס. אני תמיד מפנה אותם לעמוד הפייסבוק של הבלוג – ממש שמח שם עכשיו, עם המון תמונות כאלה – ואז נזכרתי ששכחתי להזמין גם אתכם. אז הנה, ברשמי: בואו לעמוד הפייסבוק של ‘בלונדון יש’, יש שם עוד לונדון.