רגשות האשם האשכנזים לא יעצרו בי מלהודות: אני לא לא אוהבת את חג המולד. אוקיי, אני משכתבת: אני מתה על החג הכי נוצרי בלוח השנה, אפילו – או דווקא בגלל – שהוא הכי לא שלי.

מאנגלית: "לישו יש יום הולדת – ולכם יהיה אוברדראפט!"

מסובבת את סליל הקסטה לאחור עם האצבע: מתישהו ביסודי לקחו אותנו לנצרת לטיול שנתי. היתה כנסייה, זה היה דצמבר, ואיכשהו יצא שגנבתי קצת קישוטי כריסמס מהעץ. כל-כך נשאו חן בעיני הכדורים העגולים-מושלמים האלה, וכל-כך פחדתי שהם לא יזדמנו לידיי יותר לעולם, שהייתי חייבת.

כדורים עגולים מושלמים, בבקשה תהיו שלי

תפסו אותי וזה היה טיפה מביך, אבל – צטערת, אין פה מוסר השכל – זה נראה מעולה על התקרה בחדרדיסקו שלי (כדורי כריסמס משתלשלים מהתקרה + נורות מנצנצות לאורך החיבורים בין הקירות לתקרה + פוסטרים במקום צבע לבן. נו מה, הם היו צריכים להחרים לי את הכדורים, הטיפשים).

כריסמס, כפי שהוא השתקף מהטלוויזיה הקופסתית של אז, היה עבורי תמצית האחר הנכסף; חלומות על מדרכות רחבות וכבישים נקיים, על סוודרים עבים וכובעים מצמר, על שלג רך ועל משטחי החלקרח קשים ועל עוד דברים שאין בפתח תקווה. ושוב חלומות על משטחי החלקרח. ושוב חלומות על משטחי החלקרח.

חלומות על שלג רך ועל קרח קשה

אלה בטח היו הסיפורים של אמא, שגדלה במדינה קרה ואכן החליקה על הקרח (מעולה! ראיתי שחזור), שנזלו אל תוך החלומות הלבנים-בוהקים שלי, עד שאלה הפכו למציאות: הנה, יש לי קרח – והזדמנות להחליק כמעט בכל פינה.

גם בשנים שהיא לא מקבלת קצת שלג, לונדון של סביבות הכריסמס לובשת לבן קפוא. משטחי קרח מלאכותיים צצים באיזור הזה של השנה בכל רחבי העיר ונשארים פתוחים בערך עד השבוע השני של ינואר, כשהרשימה מונה את זה הקלאסי מחוץ ל- Natural History Museum, את זה המצויין בקאנארי וורף, את זה הקצת רחוק בוומבלי פארק, את זה שאמור להיות חמוד בווקסהול, את זה שעדיין לא ניסיתי בהמפטון קורט פאלאס, את זה היהודי-ניסטי ב- JW3, את זה שמתחבא בווינטר וונדרלנד (חובה!) ועוד אחרים.

אלה שאני מעדיפה מוסיפים ללבן הקפוא כמה צבעים נוצצים אחרים – ומציעים סשנים של Disco Ice Skating, כלומר החלקרח-על-הדיסקו, כלומר החלקה על הקרח לצלילים רקידים ובתוספת הולמת של אורות צבעוניים, מערכת סאונד וקריצה ברורה לערבי הרולרדיסקו האגדתיים מדטרויט, שעושים את אותו הדבר על גלגלים.

איפה איפה זה קורה: בחצר מנקרת העיניים ומחוררת הלבבות, ככה היא יפה, של סומרסט האוס.

החצר מנקרת העיניים ומחוררת הלבבות. סומרסט האוס

אם בקיץ מקרינים שם סרטים באוויר הפתוח, בחורף הופכת הרחבה של המרכז האומנותי המצטיין לגן עדן חורפי בכפית: עץ אשוח ענק, מקושט, בר שמוכר יין חם, מתובל וכמובן, רחבת קרח פתוחה וחגיגית. באמצע השבוע אפשר להחליק שם ברגיל, אבל כשמגיע הוויקנד, כאמור, ההחלקרח הופך להחלקרח-על-הדיסקו.

באמצע השבוע הכל רגיל, בוויקנד נהיה פה החלקרח-על-הדיסקו

מה בתפריט: מוזיקת מאת החבר'ה של תחנת הרדיו החביבה Soho Radio, ערב בניצוח המועדון הותיק Ministry of Sound ומסיבת קרח עם הסופר-גנג של Savage בה גיא ולוק וגלן, הבחורים שמאחורי, צפויים לשחק אותה מודימן ולשתות הרבה יין חם.