הקיץ האנגלי – אני מתכוונת לאותם חמישה שבועות בשנה בהם אני מעיזה לשכוח בבית את הצעיפון – עומד להיגמר, ואיתו המיני-פיקניק הצהריימי בפארק והמגה-בארבי* של ימי ראשון אצלנו בגינה (* קיצור מאונגלז לברביקיו או, בעצם, למנגל). עוצרת, קוראת, משכתבת: הקיץ האנגלי כבר נגמר, לגמרי, בלי שהספקתי לשים לב ותוך כדי שאני מרוקנת ליטר ג’ל אלוורה על רגליים אדומות ששרפתי בביקור בארץ (ככה זה עור אירופאי חיוור = חשה עצמי אנגליה לשנייה... המשך »

‘יאוצ'ה’ חוגגת עשור, והטלפון להזמנות מוקדמות עדיין לא מפסיק לצלצל. אלן יאו, המסעדן והאגדה שמאחורי ‘וואגאמאמא’, ‘בוסאבה’ ו’האקאסאן’, מהמסעדות המבריקות והחדשניות של השנים האחרונות, ממשיך להפעיל ללונדונרים את בלוטות הטעם, גם אם הם לא ממש בטוחים מה שם קורה שם. תעתוע היא בטח אחת ממילות המפתח כאן: החלל שעיצב כריסטיאן ליאגרה מסתורי ועתידני מצד אחד, מסורתי ופתוח (בסגנון בית תה בטאיוואן) מנגד... המשך »

החומרים הממכרים הכי נפוצים בעיר, אחרי אלכוהול וזיהום אוויר כמובן, הם התבלינים האותנטיים של אלן יאו. יאו הוא מסעדן ממוצא סיני שכבר שנים מטפל בקורבנות תעשיית הפאסט פוד, כלומר בכל מי שעדיין מהבהב לו בראש שלט ניאון עם הכיתוב 'סיני ספיד' כשמציעים לו לאכול סיני. 'האקאסאן' ו'יאוטצ'ה' שלו זכו לא מכבר בכוכבי מישלן, הנודלזיה העממית 'וואגאמאמא' ו'בוסאבה' הפיוז'ן-תאילנדית ממשיכות לצמוח עם סניפים חדשים בכל פינה, ואחרונה ברשימה... המשך »