החומרים הממכרים הכי נפוצים בעיר, אחרי אלכוהול וזיהום אוויר כמובן, הם התבלינים האותנטיים של אלן יאו.

יאו הוא מסעדן ממוצא סיני שכבר שנים מטפל בקורבנות תעשיית הפאסט פוד, כלומר בכל מי שעדיין מהבהב לו בראש שלט ניאון עם הכיתוב 'סיני ספיד' כשמציעים לו לאכול סיני. 'האקאסאן' ו'יאוטצ'ה' שלו זכו לא מכבר בכוכבי מישלן, הנודלזיה העממית 'וואגאמאמא' ו'בוסאבה' הפיוז'ן-תאילנדית ממשיכות לצמוח עם סניפים חדשים בכל פינה, ואחרונה ברשימה, נכון לעכשיו, היא 'צ'ה צ'ה מון', שתמיד, אבל תמיד, משתרך בדלתה תור.

עיצוב פשוט של מסעדת פועלים סינית וקערות משביעות במחירי רצפה הן הסוד להצלחה הפעם, כמו גם מנת הדגל: נודלז אורז מטוגנות בסגנון סינגפור עם עוף מעושן, שרימפס, פלפלים, נבטים וצ'ילי. הזמנתי בלי השרימפס (לא מטעמי כשרות, תודה, 6.90 פאונד) וקיבלתי ערימה מרשימה וטעימה – העוף המעושן לגמרי נותן פה טוויסט.

קרוליין הלכה על אודון עם פילה בקר, בצלים ופלפלים בכל מיני צבעים (8.20 פאונד), והזמנו גם דאמפלינגס במילוי ירקות המתכנות בשם החגיגי "חבילות דרך המשי" (נערי חנות חיות המחמד סטייל) ונתחי עוף מזוגגים ופריכים בג'ינג'ר (מנה מלזית בכלל, מעולה) פלוס בירות ויין.

 יצאנו בנזק-לא-נזק של 40 פאונד סך הכל, ועם בטן מפוצצת היטב – ומשומנת היטב. קרוליין בתגובה: "מה את רוצה, לא באנו למועדון בריאות, באנו למסעדה סינית".

פורסם לראשונה בטור שלי במגזין ”את” של “מעריב”