תודה על ההמלצה! אני גר ממש ליד ולא היה לי מושג…מציע לך לקפוץ גם לסטוק ניוינגטון, מלא בתי קפה נהדרים!

היי ירדן, צודק, בצ'רץ' סטריט דווקא יש כמה בתי קפה סבירים, אבל אין כמו טינה. ואם אתה גר בסטוקי כמו שאני מבינה, אז זה עשר דקות הליכה משם

תודה על זה, נראה מקסים. ואני בכלל לא חובבת מתוק אבל עוגת הריינבואו הזו דורשת את תשומת הלב שלי.

האמת ששלשום ישבתי בבית הקפה בקומה הראשונה של פוילס והיה אווירתי ומוצלח, והסנדביץ' שדגמתי היה ממש טעים.
אני חושבת שהקפה היה גם סבבה, אבל היות ושתיתי אמריקנו בלי חלב (משהו שאני מתחילה להתנסות בו) קשה לי לדעת אם הוא היה טוב במיוחד או לא. אמריקנו זה מבלבל.

נטלי – אמריקנו זה לגמרי הדרך קדימה, אבל למה בלי חלב? קצת חלב חם וזו הכוס המושלמת. לגבי פוילס – זו ברירת מחדל סבירה, אבל קצת מרכזי והמוני מדי, לא חושבת?

החלב זה מטעמי צמונאציות. למרות שאני לא מכילה את החוקים האלה על גבינות. גם לי יש קו אדום.

רק עברתי לעיר אז אני עוד בשלב ההתנסות וההתחקות אחר מקומות שווים. וכל המלצה מתקבלת בהתרגשות.

ולבסוף, פוילס אומנם מרכזי (לא מאוד המוני, האמת), אבל הוא מוקף באלפי ספרים (קרי פיתויים), שזה נורא נעים.

מה?? למה לא קיבלתי ריינבו קייק? רוצה ובדחיפות.
אגב קפה מצוין יש באיזו דירה בניו יורק שממתינה לך…
ד"ש

נטלי: זה באמת נעים, הספרים. עשית לי חשק לתת לפוילס עוד צ'אנס… ואגב, וולקאם
נופר: כי באת לקצר מדי!! בפעם הבאה תקבלי 3ֿ>

ואו… בהחלט נראה מדהים!! אני אקפוץ לבדוק. את צודקת, בתי קפה זה דבר שבלתי אפשרי למצוא בלונדון. ואין שמש, וקר, והכל נסגר מוקדם. וכולם תמיד שיכורים. הלית – את בטוחה שביקרת במספיק ערים כדי להחליט שלונדון הכי טובה בעולם? רק מהסיבות שציינת אני כבר מעדיף את פריז, ברלין, סן פרנססיקו או מיאמי. וזה עוד לפני שלוקחים בחשבון את הטיוב הנוראי בכל בוקר בדרך לעבודה, כשנאלצים להצטופף עם עשרות נוסעים שנדחסים לקרון אחד קטן…

עידן – בטוחה לחלוטין, ולגמרי ביקרתי במספיק ערים, כולל כל אלה שציינת. פריז יפה אבל ישנונית, ברלין מגניבה אבל מתלהבת, סן פרנסיסקו מטריפה אבל האדמה רועדת שם ומיאמי זה סתם גועל נפש אחד גדול.
אז כן, קר, ושיכורים וזה וזה וזה – אבל כמו שכתבתי למעלה, אין כזה מושלם, יש רק כמעט: לונדון
מציעה שתתחיל להודות למזלך הטוב שהביא אותך הלום, ו ל ה נ ו ת

על זה נאמר – על טעם וריח אין להתווכח…

באמת? זה נאמר? מתי, איפה ועל-ידי מי? כי זה דווקא אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות!

אוקי, בכיף
אבל אני כבר הבנתי מזמן שאי אפשר להזיז את מאוהבי לונדון מעמדתם. והכי מעצבן אותם זה לראות שיש אנשים שממש לא מתלהבים מלונדון.
אבל מה לעשות – עיר יקרה, צפופה, שחיים בה או בתוך פאבים או מתחת לאדמה כי אין שמש לא מיי קאפ אוף טי! (אבל הנה, השתדלתי וציינתי טי ולא קופי).
תורך ! 😉

"תורך!" – מצחקקת. תשמע, ממש לא אכפת לי שיש אנשים שלא מתלהבים מהעיר, זה סתם נראה לי מטופש להצליח לעשות את מה שביליונים בעולם היו מתים לעשות – לגור כאן – ולהחמיץ פנים. יעני, לא מתאים? סעו חזרה למוכר, הפשוט והקל (כביכול. אני יודעת שמהרבה בחינות בארץ יותר קשה).
אם היינו בשיחה פרטית הייתי שואלת למה אתה בכלל כאן, ויותר חשוב – מתי הגעת. ומציעה שאולי תיקח קצת זמן להתמקם, להכיר אנשים, גם "שיכורים", ולהבין איזה שפע (תרבותי-חווייתי, לא רק חומרי) יש כאן.

כן, זה לשיחה פרטית
אני לא מסכים, אבל, שבארץ קשה יותר. ישראלים רבים מפנטזים על חו״ל, לונדון או מקום אחר, כמקומות שבהם הכל יותר טוב מאשר בארץ. והם שוכחים דבר אחד – הקושי הגדול בלבנות חיים במדינה אחרת. חברתית, תעסוקתית, תרבותית. הגירה, גם לעיר קוסמופוליטית כמו לונדון (הנה, יצא לי סופרלטיב על לונדון) היא לא דבר קל, לא משנה מאיפה באת ולאן עברת. ויש הבדל עצום בין לגור במקום לבין לבקר בו. אנחנו מסכימים לפחות לגבי זה, שחיים במדינה אחרת הם עניין מורכב?

עידן – ברור שלבקר במקום זה לא לגור בו, וברור שלעבור דירה-עיר-ארץ-מדינה-פאקינג יבשת זה עניין מורכב ומאתגר, אבל זה גם מתגמל בטירוף. האפשרויות באמת בלתי מוגבלות, בכל תחום חיים שבוחנים, וחשוב מזה: עם האפשרויות, גם האופקים מתרחבים.
ואני לגמרי משוכנעת שבארץ יותר קשה, לאור (לחושך) המקום בו ישראל נמצאת היום, ובכלל כי זה תמיד היה ותמיד יהיה מקום קטן ומורכב ומלא קבעונות. אבל די, נראה לי שמיצינו את שיח המהגרים הזה לעת עתה. אפשר במקום זה להתווכח על קפה?

Hi ! Thanks for the post . I will definitely visit this place

הלכנו חדורות מטרה אחר ההמלצה שלך על בית הקפה.
הכל היה מדויק : הוויב של המקום, הביצים העלומות המדויקות והקפה המעולה, אפילו את הפנקיקס חלקנו.
הבעיה הייתה במיקום מרוחק ידי כדי לבוא במיוחד …וקשה מעט למצוא.
אבל היה כיף, שקט, נעים ולרגע הרגשנו כאילו זה הקפה השכונתי שלנו:-))
נסענו משם לשכונת אנג'ל

אני מאוד מזדהה עם הרגשות של הלית לכל הקשור ללונדון. אין לי סגנון כתיבה מוצלח כמו שלה,לכן לא אמצע מילים קצרות לתאר את מהותה והאפקט האינדיבידואלי של המקום הזה. אסביר מזווית ראייה שלי, אני רואה ביונייטד קינגדם את האובר אול של הפרפקציוניזם. מן היסוד ועד הטפחות ,בסדר וארגון, חוקי החברה והניהול, חוקי עבודה, ממשל ומשטר, תרבות, אובר דמוקרטיזם, אובר סבלנות וסובלנות. הכשרון שלהם בכל תחומי החיים הם הוכחה חיה של סרטי דרמה ודוקו, סרטים שוברי קופות, מהלהקות הראשונות של ה-60S, זמרים משפיעים, מוסיקה מרגשת וניצחית שחדרה לנו לנשמה ונשארה שם לתמיד.אצל הבריטים הכל שונה,יש אצלהם משהו שאין לאף אחד אחר.לא כל אישיות יכולה להבין את זה. ואלה שכן הם המבורכים והמיוחדים.זה לא עוד העולם החופשי, ארה"ב, הכבוד שלהם מונח במקום, אין ספק, זה לא מתקרב אפילו, אנגליה כ"כ שונה. הגברים האנגלים כ"כ גברים כמו בסרטים. זה ממש אמיתי. בקיצור לדרוך באנגליה בשבילי זה מספיק כמו לקבל 10 דקות של תהילה.