אם להשוות לרכבות תחתיות אחרות שיצא לי לתפוס בעולם, האנדרגראונד הלונדוני מקבל שבעה כוכבים לפחות. הסאבווי הניו-יורקי מג'וייפ, התחתית של ברלין כעורה, בטאיוואן המפה מסובכת, גם בבנגקוק. בפריז המצב יחסית סביר אבל וואלק מסריח, בלוס אנג'לס קצת מסוכן, בברצלונה סתם משעמם ורק כאן, בלונדון, יש לנו טיוב נקי. מסודר. נוח. קל להתמצאות. צבעוני. מעניין. כמעט יפה אפילו – בתחנות מסויימות זה גם בלי הכמעט.

לא ציינתי שהוא גם יעיל ומהיר בצורה בלתי נתפסת – 20 דקות ואני בצד השני של העיר – והנה לי כל הסיבות להמשיך להתלהב מהאנדרגראונד הלונדוני כמו תיירת בת יומה ולא כמו מישהי שחוגגת השנה עשור שלם של מגורים בעיר הטובה בעולם (בסוף 2013. הכינו את המשרוקיות והפטישים ואת כוסות התה והסקונס, כמובן).

בניגוד נחרץ ועקרוני לקוטריוּת הלונדונית הנפוצה מדי, עבורי הנסיעה בטיוב היא ממש לא עונש. היא זמן לתקתק במחשב בשמחה, להקשיב למוזיקה בהנאה ומדי פעם להגניב חצי מבט סקרני לעבר הסיני עם העיתון או הג'מייקנית עם הילדה (לא! לא לנעוץ באקסטרים כמו חוליגנים מהלבנט – זה הכי לא בעניין פה).

ואז: שמעתי על האנדראדאוגד סאפר קלאב, הוא סאפר קלאב שנערך בקרון של רכבת תחתית, ולא יכולתי להשאר אדישה – אז מיהרתי להזמין לי ול”ליטל צלמת העל” שני מקומות נרגשים. בינתיים קראתי כי האיש שעומד מאחורי הקונספט הוא אלכס קופר, בוגר ‘קורדון בלו’ בפריז, ושהוא כבר אירח פעם סאפר קלאב אחר מתחת לאדמה; בקומת המרתף של דירת השותפים שלו בבריקסטון.

לאכול בקרון של רכבת תחתית? אנדרגראונד סאפר קלאב

הסאפר קלאב הנוכחי של קופר מתארח כאמור בקרון של רכבת תחתית, אבל לא כזו שנוסעת – הקרון הספציפי של קופר חונה במוזיאון התחבורה של וולת’מסטואו בסמוך לכלי תחבורה אחרים שהוצאו משימוש, כמו אוטובוס קומותיים אדום ורכבות ישנות מכל מיני סוגים.

קופר מברך את הסועדים לשלום בכניסה למגרש המוזיאון, מאגד את כולם סביב הקרון ומתחיל להסביר: ככה עובדות הדלתות; פה יש לחצני בטחון; את האלכוהול מביאים לבד מהמכולת, אם רוצים (מה שנקרא פה Bring Your Own); הקרון קטן ואין הרבה גמישות בסידורי הישיבה, אז תזרמו עם זה ושבו גם ליד אנשים זרים בלי לעשות בעיות.

ככה עובדות הדלתות; פה יש לחצני בטחון. קופר בפעולה

את המשפט האחרון הוא מציג קצת אחרת: כחלק מהקונספט של הערב להפגיש בין אנשים ולא כאילוץ טכני שפשוט צריך להשלים איתו. בדיעבד, אני מבינה שזה גם ממזרי מצידו וגם גאוני לגמרי. אם הוא לא היה מתריע לגבי ה”קונספט”, רוב האנגלים שבקרון היו מעקמים לחי אחת לפחות כשהיו מגלים שחלק מהשולחנות מאגדים סביבם כמה קבוצות שונות של מזמינים. במקום זה, כולם זרמו לגמרי ואפילו עשו מאמץ להכיר את הסועדים בשולחנות האחרים.

הקונספט: גם ממזרי, גם גאוני

אני מקלקלת לכם ומגלה כבר עכשיו: זה זה הגימיק הגדול של קופר. לא המנות עצמן, שהיו טעימות, יפות ומשביעות, לא המחיר הנמוך, 39 פאונד לחמש מנות, לא האלכוהול, שזרם חופשי כי הרי קנינו אותו בזול במכולת וגם לא הסט-אפ ההזוי בתוך קרון של טיוב. האטיטיוד החיובי, החברי, הפתוח של הסועדים – זה מה שעשה את הערב הזה לחוויה חד-פעמית ולאחד הדברים הכי כיפיים שעשיתי בלונדון אי-פעם. לא מגזימה.

הסט-אפ ההזוי: ארוחת שף בתוך קרון של טיוב

בשולחן שלנו מצוטפפים: ווילר דל טורו, בלוגר אמריקאי טבעוני שמבשל ארוחות פרטיות לאגדות האוס משיקאגו, רייצ’ל, שלי וקארי שהגיעו לללונדון מאוקספורד ועובדות עכשיו במרקטינג של מוזיאון הטבע האהוב, סטיב העו”ד וחבר שלו ניק שכותב בלוגים היי טקיסטים ועוד כמה חבר’ה שאנחנו מעבירות איתם ערב מפיל מצחוקים, שממשיך אחר-כך לפאב ולחברויות חדשות. במחשבה שלישית: זה כן היה גם האלכוהול, כנראה.

חוויה חד פעמית (גם בחסות האלכוהול, כנראה)

למנות עצמן. הן מאורגנות בתפריט כמו מפת טיוב עם תחנות רענון: ראשון מגיע קפוצ’ינו ירקות משוק הירקות של קובנט גארדן, שהוא בעצם סוג של גספאצ’ו משודרג. אחריו אנחנו מקבלים טרטר סלמון מעושן בחביות עץ אלון, שמגיע עם סירופ מייפל וזוכה לקריאות התפעלות מכולם – וואו על הטרטר הזה. ממשיכים לפנק אותנו: מרענן חיך מפתיע בצורת שוט ג’לי של ג’ין וטוניק; תבשיל טלה עם קוביות פולנטה וירוקים מבושלים; טארט שקדים ותותים עם גלידת שמנת ומבחר משקאות חמים לקינוח.

טרטר סלמון מעושן, שמגיע עם סירופ מייפל וזוכה לקריאות התפעלות

טארט שקדים ותותים עם גלידת שמנת לקינוח

האלכוהול זורם עוד הרבה אחרי שהאוכל נגמר. קופר והצוות שלו, סוכריות אחד אחד, שוברים דיסטאנס עם האורחים (או, במקרה הזה, שוברים את הגאפ? – סליחה, לא התאפקתי) וזוכים למיליון מחמאות על האוכל ועל הקונספט, שתכל’ס מאפשר לסועדים לעשות בקרון את כל הדברים שאסור באיסור חמור לעשות בטיוב בשוטף: לשבת על גב המושב בתנוחה חופשית, לאכול מאכלים מושכי נחיריים, להשתכר, ובעיקר – לדבר עם אנשים זרים.

לשבת על גב המושב בתנוחה חופשית ולדבר עם אנשים זרים. בטיוב!

נכון לעכשיו, כל התאריכים העתידיים של ה’אנדרגראונד סאפר קלאב’ מכורים מראש, אבל שווה לכם לשים עין על כרטיסים לערבים הבאים – ולהסתער על כפתור ההזמנות כאילו זו הרכבת האחרונה של שבת בלילה.

ושוב תודה לליטל אשל על תמונות מעולות וקומפני מעולה לא פחות