כיפאק – היי! כיפאק – היי! כיפאק – היי, היי, יאיי! קריאות העידוד המהדהדות האלה מופנות לכיוונו של שר האוצר המטופח (הוא עדיין בג’ל? אני לא מעודכנת) של מדינת ישראל, שהקפיץ אותי חזרה למקלדת גם בימים טרופים. נו, ההוא שאמר השבוע יורדים במקום עולים, בורחים במקום אמיצים, שואה במקום די כבר (סבתא האהובה + תא גזים + אושוויץ + נס מטורף שהציל אותה = שלא יתחיל איתי בכלל כי אני מנצחת). רציתי לספר לו, למצודד, שזה לא יעזור לו. שכיף פה על אמת, בלי משברים בטחוניים ומשברים פוליטיים ומשברים כלכליים, אהמ אהמ, ושהמצפון שלי טהור כמו הרקע של ‘בלונדון יש’ וקליל כמו זוג כרטיסים למחזמר בווסט אנד (זהירות, ספויילר).

המצפון שלי? כמו קליל כמו זוג כרטיסים למחזמר

כי, למשל: ערב כמעט סתמי באמצע השבוע. האח הצעיר והמוכשר, שהגיע לביג סמוק לפני כמה חודשים, עוזב עכשיו את העיר (לטובת הביג אפל, מה פתאום חזרה לארץ) – וצריך להיפרד ממנו בחגיגה הולמת. האפשרויות כמעט לא נגמרות. יש פה מיליון מסעדות שארוחה בהן תעלה כחצי ממחיר ארוחה מקבילה בארץ הזבה, יש מיליון חנויות שמציעות מרכולת מעודכנת פי מאה וזולה פי מאה חמישים מזו שבאותה הארץ. בנוסף, כבוד השר, כנראה ששכחת: יש כאן מוזיאונים מדהימים, שווקים מטריפים, הצגות מעולות, תחבורה ציבורית יעילה שעוזרת לנווט בין כל השפע הזה ורחובות נקיים, למקרה שנעדיף לצעוד בין בילוי אחד לשני – כך שוואלאק, הייאוש לא רק נעשה יותר נוח; ברימיקס 2013 וכלעומת המציאות בישראל, הוא כבר כמעט נעלם לגמרי.

הייאוש לא נעשה יותר נוח; ברימיקס 2013, הוא כמעט נעלם לגמרי

חוץ מעניין בעייתי אחד: כך-כל הרבה טוב, איך בכלל בוחרים? הפתרון, באותו ערב כמעט סתמי, הגיע דווקא מהכיוון ההפוך – כלומר מכם, שכבר כמה שבועות מפצירים בי ללכת לראות את המחזמר עטור הפרסים ‘מטילדה’. אז ניסינו, והצלחנו למצוא כרטיסים שעות בודדות לפני ההצגה של הערב, אבל זה מגיע עם אזהרת ‘לא לנסות בבית’ הכרחית: מדובר במחזמר סוּפר מכור מראש שמציג עד דצמבר 2014, אז אם אתם להוטים לראות אותו, לא כדאי לכם לסמוך על התעלול הזה שלנו ומאוד מומלץ לכם להזמין כרטיסים מראש.

'מטילדה'. לא לחכות לרגע האחרון, להזמין כרטיסים מראש

המחזמר מציג ב- Cambridge Theatre שבקובנט גארדן, תאטרון נוח ופרקטי עם סידורי ישיבה הגיוניים (זה לא תמיד ככה). בגלל ש’מטילדה’ פונה גם לקהל של ילדים (גם, לא רק), מציעים שם כריות הגבהה בכניסה לאולם – טריק מצויין שככל הנראה עזר לילדה הפטפטנית בשורה שלפנינו קצת יותר מדי.

כוראיגורפיה ואקרובטיקה שמתפתחות לאורך הערב. 'מטילדה'

אגב ילדים בקהל, כי שואלים אותי הרבה על הצגות לילדים ישראלים שמגיעים לביקור; נדמה לי ש’מטילדה’ יכול להתאים לילדים בני 12 פלוס שיודעים קצת אנגלית מבית-ספר. הם אולי לא יבינו הכל, אבל יש סיכוי טוב שהם בכל זאת יהנו – רק בחיאת, תעשו שהם יישבו בשקט.

'מטילדה'. יכול להתאים לילדים בני 12 פלוס שיודעים קצת אנגלית

מי זאת ‘מטילדה’, בקצרה: ילדה חכמה, שובבה וכובשת, עם הורים לא משהו בכלל ובית-ספר לא משהו בכלל, שהאהבה הגדולה שלה לספרים מפתחת בה דמיון פרוע – כמו גם יכולות לשנות את העולם. בתפקיד הראשי מככבות לחילופין חמש ילדות מתוקות; בערב שלנו הופיעה לארה וולינגטון בת העשר, שכבר השתתפה ב’שרק’ ועשתה גם הפעם עבודה מדהימה. הדיוק שבו הילדה הזו שרה הוא משהו ליפול ממנו פשוט; עם כל-כך הרבה סולואים שיש לה, הרבה מהצלחת הערב תלויה על כתפיה הצנומות.

לארה וולינגטון בתפקיד מטילדה. ליפול ממנה

תפקידי המשנה ב’מטילדה’ מלוהקים חזק גם הם. היילי פלהרטי אלופה בתפקיד המורה הנורמלית היחידה בבית ספר ואלכס גומונד קורע בתפקיד המנהלת המרשעת, אבל כאמור – בלי מטילדה מצויינת, כל זה לא היה שווה שום דבר.

היילי פלהרטי אלופה בתפקיד המורה, אלכס גומונד קורע כמנהלת

נקודות חזקות אחרות של המחזמר הן הכוראיגורפיה והאקרובטיקה, שרק הולכות ומתפתחות לאורך הערב, האינטרקציה בין הקהל לשחקנים, שיוצאים ונכנסים אל הבמה מתוך האולם עצמו, והתסריט המצחיק והשנון, שמצליח לבדר גם מבוגרים וגם ילדים, וגם, בעולם אידיאלי, שרי אוצר הגיוניים.