אתמול, 11 בינואר 2016, היה יום חרא לבני האנוש שעל פני כדור הארץ ויום קצת פחות חרא למי מהם שמצא את עצמו בלונדון, עיר הולדתו של המלך דיוויד בואי הראשון. מותו הפתאומי של האיש היחיד שיכל להחזיק מגוון עצום ומביך בדרך-כלל של סופרלטיבים (גאון, גיבור, אלוהים?) שבר את ליבם של עשרות אלפי לונדונים שהסתובבו בטיוב עם בואי באוזניים ודמעות בעיניים, מחליפים ביניהם מבטים אבודים, מבקשים למצוא חצי נחמה בצרה הזו. כמה שעות אל תוך הבוקר... המשך »

הדבר השני הכי טוב שתעשיית האופנה מציעה לעבדיה הנאמנים הוא – גם הוא – אשליה. אשליה של קיץ, נעורים ורזון תמידיים, אשליה של אגו ושל גסט ליסט ושל VIP, אשליה של – שיואו! הנה המלכה! אני והיא אשכרה צועדות על אותו שטיח ורוד זוהר בפתיחה החגיגית של התערוכה החדשה על ז׳אן פול גוטייה בברביקן! אלא שזו לא המלכה. זו כפילה ממש מוצלחת שלה, שעשר דקות אחרי הכניסה הפומפוזית עמוסת הפלאשים מסתובבת בקבלת הפנים משועממת... המשך »

השבוע של ניו איר׳ס איב, מה שקוראים באמריקה סילבסטר, מה שקוראים בעברית תקינה ראש השנה האזרחית, הוא שבוע משונה במיוחד ברחובות הבירה. חצי לונדון בחופש מחוץ לעיר או ליבשת, החצי שנשאר מסתובב הלום האנגאובר בין סייל אחד למבצע שני – זה פלוס כמה תיירים שקנו טיסה זולה ועכשיו משלמים עליה ביוקר (והרי הזהרתי אתכם מראש שאין ב- 25 תחבורה ציבורית). יצר המרדנות הנצחי שלי קובע: גם הפעם כדאי לעשות בדיוק הפוך. לא ללכת למסיבות בניו איר׳ס איב... המשך »

קל לאהוב את ה- Tate Modern. עם אולם כניסה בגובה מחרמן של 99 מטר, תצוגות קבועות ומתחלפות של מיטב האומנות המודרנית הבינלאומית ובית קפה סלאש בר שמציע את אחד הנופים הכי מהממים בעיר, כמעט כל מי שאני מכירה מחזיק בארנק את כרטיס החבר שלו – גם כדי להיכנס (פלוס אחד) לתערוכות שאינן חינמיות, וגם כי ככה. מה שרוב מחזיקי הכרטיסים לא יודעים הוא שהממברשיפ לטייט מודרן מקנה להם כניסה גם לתערוכות המתחלפות של ה- Tate Britain... המשך »

כשנפלה לידי אחת מ-400 ההזמנות לפתיחה של 'David Bowie Is', קצת קפצתי בכיסא. כבר המון זמן שאני שומעת על התערוכה הזו; ב- V&A, המוזיאון המצטיין בתבל לדעתי (באמת שאין שם לי מניות), התחילו לעבוד עליה לפני שנים. בגלל זה, אגב חשוב, הגיוני להניח ש- ‘The Next Day’, האלבום החדש של בואי, הוא תוצר הלוואי של התערוכה, ולא ההיפך – אבל זה דיון שבקלות יכול להפוך לדיבור על ביצה ותרנגולת. מה כן ברור: בואי התכונן לתערוכה הזאת היטב... המשך »

גם הציניקנים שבתושבי העיר יודו שבחודשים הראשונים של השנה החדשה הם קצת מתגעגעים לנוצץ-זוהר-צבעוני של הקישוטים שעד לא מזמן מילאו את הרחובות; ג'אנקית אורות כריסמס שכמותי לא מסוגלת לשאת את החושך הזה, ויוצאת מיד לחפש תחליפים ראויים. הנה מצאתי: התערוכה האינטראקטיבית ‘Light Show’ שמציגה ב- Hayward Gallery, הדבר הכי מסנוור שראיתי מאז שהסתכלתי לשמש התל-אביבית בעיניים. מוחקת כאן את המילה... המשך »