גם הציניקנים שבתושבי העיר יודו שבחודשים הראשונים של השנה החדשה הם קצת מתגעגעים לנוצץ-זוהר-צבעוני של הקישוטים שעד לא מזמן מילאו את הרחובות; ג'אנקית אורות כריסמס שכמותי לא מסוגלת לשאת את החושך הזה, ויוצאת מיד לחפש תחליפים ראויים. הנה מצאתי: התערוכה האינטראקטיבית ‘Light Show’ שמציגה ב- Hayward Gallery, הדבר הכי מסנוור שראיתי מאז שהסתכלתי לשמש התל-אביבית בעיניים.

מוחקת כאן את המילה ‘תערוכה’ ומחליפה אותה ב’מופע’, ב’מיצג’ או ב’וואו’, בעצם; עשרים וחמש עבודות מוארות של אומנים בין לאומיים מוכרים, חלקן נוצרו אי שם בסיקסטיז וחיכו מאז בסבלנות במרתף, חלקן הותקנו עכשיו במיוחד לכבוד התערוכה – כולן חוקרות את מדיום האור ואת היחס והתגובה שלו למדיומיום אחרים כמו תנועה ומרחב.

זה אומר שהמבקרים בתערוכה לקוחים בה חלק פעיל, וזה אומר שהיא מ-אוד מתאימה לילדים סקרנים, קטנים וגדולים. חלק מהמיצגים ממוקמים בחדרים נפרדים משלהם, אליהם צריך להוריד נעליים (לנעול מגפי ברך ביום הביקור, למשל, היה פחות יעיל), לחלק מהמיצגים יש תור מטורף ואליהם צריך להתאזר בהרבה סבלנות. הכי מרגשים בעיני היו:

בגלל הביקוש המטורף, התערוכה הוארכה בעוד שבוע ונסגרת רק בשישה במאי. היא פתוחה מדי יום עד תשע בלילה, שזה סוג של שתיים לפנות בוקר במושגים מקומיים. ועדיין, לא נותרו הרבה כרטיסים באתר של הגלריה, אז למהר – או להתקשר ביום הביקור עצמו ולשאול אם מישהו החזיר כרטיסים מיותרים. רק לא: לוותר על כל האור הזה.