הוא הרי חייב להגיע, הרגע הזה שבו אתם מסתכלים על המספר 2012 מסתכל עליכם בחזרה מהצ’ק שרק עכשיו כתבתם ועוד שנייה תקרעו ותשליכו לפח, אז לא עדיף לגמור עם זה כבר עכשיו? ברור שעדיף. ועדיין, בינתיים אתם מתרגלים את סיומת ה- 13 לא רע; אפס טעויות בצ’קים, אפס טעויות בחשבוניות, בכל זאת, כבר עברה חצי שתים-עשרית מהשנה החדשה ככה שהיה זמן להתאמן על השלוש עטור הקימורים, זה קל, חצי עיגול, אלכסון קצר… שיט, יצא לכם שתיים!

לא רוצה להתארכב, כנראה, ה-2012 הזאת, היא וכל תסמיניה הניג’וזיים. הראשון שבהם: חנויות פופ-אפ. שיואו כמה שהן היו מדליקות לפני שלוש שנים, וואו איך נפלנו מהן לפני שנתיים, יאיייי איך זרמנו איתן בשנה שעברה, יססס איך שמחנו לשמוע שב- 2013 הן יחזרו הביתה, לאמא, ויפנו את אלפי המטרים הרבועים שהן תופסות ברחבי העיר לטובת חנויות סטיי-אפס, כלומר – חנויות. רגילות. לגמרי.

חנויות הפופ-אפ: עדיין כאן

אבל לא, או לפחות לא בינתיים, ואפילו הרווחנו מזה – את חנות הפופ-אפ המהממת של כריס ברייסי. ברייסי מתמחה בעבודות ניאון פופ-ארטיות; כבר 37 שנים שהוא בונה שלטים ותמונות מנורות צבעוניות מסנוורות. הוא נדיב עם תוספות קבועות של סליז והומור וקמצן כשזה מגיע ליומרות מיותרות – שילוב מצויין, שמזכה את העבודות שלו בפאנץ’ אסתטי מדוייק ומספק.

החנות של כריס ברייסי. עבודות ניאון פופ-ארטיות

דייויד לה שאפל וסטנלי קובריק הם לקוחות קבועים שמזמינים ממנו עבודות מיוחדות (כמו שלט הקשת של חנות התחפושות ב- ‘Eyes Wide Shut’, גם הוא נמצא בחנות), אבל הנה עכשיו הוא מוכר עבודות גם לקהל הרחב. זה לא כזה זול – עשרת אלפים פאונד לעבודה בגודל בינוני, יש גם יותר – אבל להסתובב בחנות ולהסתנוור ממנה אפשר בחינם.

תוספות קבועות של סליז והומור

וגם פאנץ’ אסתטי מדוייק ומספק

בלקוחות הקבועים: דייויד לה שאפל וסטנלי קובריק

לא זול, אבל להסתובב ולסתנוור אפשר בחינם

זה השבוע האחרון שבו החנות של כריס פתוחה (עד מחר, שישי, בערב). קפצו על זה למעלה (= תרגום עלבלב למדי ל’פופ-אפ’, עד שתביאו אחר) אם אתם באיזור.