כמו הרבה עסקים, אנשים וטרנדים אופנתיים שמנסים את מזלם בבירה האירופית מדי שנה, גם לשלג קשה להחזיק פה מעמד. בלילה הראשון הוא אמנם לבן ובוהק, רך וענוג, אופטימי ונאיבי – אבל בבוקר שאחרי הוא כבר קרח אפרפר מתכלה, שמציאות עמוסת זיהום אוויר דפקה בו הצילו של ביס. כמה שעות אל תוך הערב, והוא בקושי נחיל מלוכלך ברחוב, שעוברים ושבים מתעלמים מקיומו – הם כבר מזמן עסוקים בשלג הבא, ביום הבא, ובכלל, בדבר הבא.

אבל השנה: השנה קיבלנו שלושה ימים שלמים של צמר גפן מתוק נטול צבע. לא רק בירושלים זה סוג של ביג דיל; אין כאן שלג פיקס כל שנה, ובטח שלא בכאלה ערימות. מתאים לה, ללונדון, מעט קרח רך: אחרוני הקשוחים וגדולי הממהרים שבנתיניה מתמסרים לקצת חדווה ילדותית, גם אופטימית, גם נאיבית, כזו שלא חושבת על היום הבא ונשארת עוד קצת ביום הזה, הוא היום.

מחר הלבן הזה, כאמור, יהיה כבר היסטוריה – אבל בינתיים, הנה כמה פריימים לבנים-זוהרים:

זה התחיל עם קצת שלג בגינה שלנו

עדיין בגינה. מישהו פה קופא

חייבים לצאת לטיול. חייבים גם לחכות לרכבת, כי קשה לנסוע באוטו

המפסטד הית'. הכי וואו

הכל פה לבן. גם אני

סרט כחול, גם הוא הפך לבן. איש השלג הגאוני ביותר שראיתי השנה

היי, מאיפה לכולם יש מזחלות?! פתק לעצמי: לנכס אחת דחוף

מעניין אם גם בריג'נטס פארק יש שלג. אוקיי, יש

גם בבית הקפה מגישים: שלג