פרוייקט המרקים האסייאתים הגדול ממשיך. והפעם: ראמן, הקערה שמשגעת את לונדון
“ולא מפריע לך האפור של השמיים?”, שאלה אותי בשבוע שעבר המראיינת השזופה בתכנית הבוקר, ואז גם המראיין בהיר העיניים בתכנית הבוקר המאוחרת, ואז גם נהג המונית שלקח אותי מסבתא אחת לשנייה (וציטט לי לטלפון בלי בושה). כשעניתי שזה לא אפור, זה פשוט גוון אחר של שמיים, הם ציחקקו (גם הנהגמונית, הכי נדחף), ואני, אני עקבתי אחרי התחזית בחיוך : אומרים שמחר יהיה סוער. בארץ. סוער. וקר. יאללה פעמיים, את מי אתם חושבים שזה מפחיד?

זה לא אפור, זה פשוט גוון אחר של שמיים
למחרת, כשנרטבתי לגמרי – מתוכנתת: בגשם האנגלי לא צריך מטריה – חייכתי קצת פחות. הרי לא בשביל זה ישבתי בשמיים חמש שעות, אז מה נהייה? כמה כוסות תה חלוש בלי חלב אחרי זה, וכבר לא היה לי איכפת. להיפך; פתאום הרגשתי בבית (שני תיונים מינימום חובה).
מה כן היה חסר לי: קערת ראמן מהבילה ורותחת, כזו שפולטת אדים ציוריים וכזו שאי-אפשר לאכול לפחות בשלוש הדקות הראשונות אבל בטח אפשר להסניף עמוק. מציינת בשלב הזה שחברה אנינה פיתתה אותי בראמן תל-אביבי אחד, אבל תקדים התה החלוש חזר על עצמו גם כאן; נו, מראש לא היה סיכוי שזה יהיה כל-כך טוב.

עוד מעט זה מוכן!
סדר, בבקשה: קערת הראמן היא כמובן יפנית בכלל, אז איך ולמה אינגלזתי אותה במחי מקלדת? איט ווזנט מי. הרבע האחרון של שנת 2012 הציף את לונדון ב”ראמניות”, מסעדות קטנות שמגישות רק מרקי ראמן, ממש כמו ביפן. שם, מסתבר, הראמן הוא ה”קבאאאב” האנגלי, או הפלאפל הישראלי: אוכל רחוב זול, פשוט, משביע, שומני (הסברים בהמשך), וכזה שתוקעים בדרך-כלל באמצע יום עבודה עמוס או בסוף לילה אלכוהולי מתיש.
הגירסאות הלונדוניות שלו הולכות על האופציה הראשונה: כמעט כל הראמניות החדשות התמקמו במרכז העיר, למעט Bento Ramen הקצת יותר ותיקה, שנפתחה בקמדן כאחותה הקטנה של Bento Sushi הסמוכה. ‘בנטו ראמן’ היא גם היחידה מבין כל הראמניות שמגישה תפריט מגוון יותר – אפשר, למעשה, להזמין שם כל דבר מתפריט הסושי של האחות – ולכן מתאימה גם כארוחת ערב.

'בנטו ראמן'. מתאימה גם כארוחת ערב
Bento Ramen
ניסינו אותה כמה פעמים; העיצוב המזמין, התפריט המגוון והתמונות המפתות ששתולות בו עשו את שלהם. איכשהו, תמיד התאכזבנו. לראמן טוב, כמו לכובע של מישהו, שלוש פינות: איטריות דקיקות אך מוצקות (שהסינים הגו והיפנים גנבו), ציר טעים שלא משתלט ותוספות מעניינות. הראמנים של ‘בנטו’ בהחלט מעניינים – יש ראמן שרימפס בציר מיסו עם תירס וטופו, ראמן קימצ’י חריף עם עוף, ראמן על בסיס קארי או ראמן בסגנון טום יאם – אבל זה פשוט לא קורה.

ראמן קארי וטופו של 'בנטו'. איכשהו, זה לא קורה
Tonkotsu
מכאן זה רק משתפר. Tonkotsu, שנפתחה בנובמבר 2012, אמנם לא מציעה עיצוב שוסני – אווירת מסעדת פועלים, עמדת מטבח פתוחה – אבל הראמן שדגמתי שם בלאנץ’ זריז אחד היה מצויין. השם ‘טונקוטסו’ מתייחס למנת ראמן קלאסית, שמבוססת על ציר מסויים מאוד. הציר הזה, בושלו בו עצמות חזיר במשך 18 שעות לפחות, מה שאמור לתת לו נופח שומני וטעם חזק. לא ניסיתי אותו – בכל זאת, פוסט צמחוניסטית בשיקום – והלכתי על ראמן מיסו עם פטריות שיטאקי ושימג’י, נבטים וביצה חלומית (אין, אין, אין על ביצה במרק). נודלז חטובות, ציר הולם, אין טענות. תוספת עדכנית: יש גם יש. הם החליפו את האטריות שלהם, וזה די פויה עכשיו. לא חוזרת בקרוב.

ראמן מיסו עם פטריות שיטאקי ושימג’י של 'טונקוטסו'. וביצה, כמובן
Bone Daddies
גם Bone Daddies, שהושקה ממש לפני הכריסמס, מתהדרת בציר הבשרי המהולל – עד כדי כך, שאין להם אף מנה צמחונית. בדיוק הדחיפה אל מעבר הצוק שהייתי צריכה כדי לדגום את הציר הבשרי, זה שבושלו בו עצמות עוף כל הלילה. המנה שבחרתי מוגשת בדרך-כלל עם בצל, אצות נורי, עלי חרדל יפניים ובשר צלוי; ביקשתי שיהנדסו לי אחת בלי בשר ויוסיפו את הביצה ההכרחית. וואו, זה חזק – גם הטעם וגם הריח. ולחשוב שיש מי שהוסיפו לו פיפטת שומן (רק חצי פאונד! ובטח חצי קילו) בשולחן לידי.

'בון דאדיס'. ציר בשרי שבושלו בו עצמות עוף כל הלילה
Shoryu
ועכשיו Shoryu; היא שייכת לאותם בעלים של החנות האסייאתית המגה-פופולרית Japan Centre ומתמקמת בנוחות מולה, בריג’נט סטריט שבפיקדלי סירקוס. בפעם הבאה שלי שם סגור שאני מזמינה ראמן עם עלי וואסאבי מוחמצים, שומשום ופטריית קיקוראג’י, אבל הפעם הזמנתי ראמן עם טופו וג’ינג’ר לבן, וכן, נו, ביצה, בטח שביצה. הגיעה: קערה עצומה במיוחד של נודלז נגיסות וטעימות במיוחד. ייתכן שזה הראמן האהוב עליי.

הכי מכולם: ראמן עם טופו וג’ינג’ר לבן ב'שוריו'
Kirazu
רגע, לא, עדכון לוהט (ספטמבר 2013): מצאתי את Kirazu הפיצקולה ברחוב רפורט ואת קערית הראמן המושלמת שלה. זו, זו אהובתי האמיתית.

אהובתי האמיתית. הקערית של Kirazu הפיצקולה
רוב הקעריות שהוזכרו כאן עולות, כולל תוספות, בין 9 ל- 12 פאונד. גם כאן, כמו במקרה של האודון, לא מדובר בלאנץ’ הכי זול שאפשר לאכול בעיר, אבל גם כאן מדובר בלאנץ’ מאוד מפנק ומחמם – ובכזה שיושב על מזג אוויר סגרירי בול פגיעה.
קוראת קבועה
נראה מעולה, אפשר מתכון?? תודה
הלית
קוראת קבועה יקרה, את בטח כבר יודעת שזהו לא בלוג מתכונים, ובכל מקרה, לא נראה לי שכדאי לנסות להתחרות בשפים יפנים שמתאמנים על המרק הזה כבר 30 שנה…
חוגי חגית
הליתוש יקרה היי, לקראת ביקורי בלונדון אך הפעם עם בן זוגי שיזכה לחיים ארוכים אשמח אם תוכלי להמליץ לי על מסעדה הודית בסצנה הלונדונית, אני מתכוונת למסעדה שוקקת חיים, בסביבה סואנת, כמובן שעם אוכל טוב, משהו כזה שיחרט בזכרון לטובה… אגב את המלצתך על פיש אנד צ'יפס אימצתי ורשמתי בפנקס הקטן ואנו נלך מיד כשנגיע ללונדון…. מדי שנה אני נוסעת עם חברות בתקופת הסיילים בינואר אך השנה אחרוג ממנהגי ואסע עם בן זוגי לרגל יום הולדתי ה – 40, לכן חשוב לי שהחוויה תהיה יוצאת דופן. תודה על בלוג נהדר, עם המון המלצות, בטח אנדנד לך על טיפים נוספים….
הלית
היי חגית! ומזל טוב!! יש לי גם יש המלצה למסעדה בדיוק כזו – הנה הנה (ללחוץ על הלינק)
ותרגישי חופשי לשאול כל מה שתצטרכי
חוגי חגית
תודה הלית יקרה על ההמלצה – מחכה כבר בקוצר רוח…. אחלה בלוג, אחלה עצות, תענוג ממש