פוסטים לפי תגית: ווסט אנד

ספר המורמונים

מי אמורמון

כל בריטי אורגינל יודע שבולנטיין דיי חובה להביא לאישה שוקולד ופרחים, וכל יעני-בלוגרית לונדונית יודעת שבחג האהבה האמור כדאי שתפרסם פוסט מלבב תואם – ורצוי כזה שממליץ על בילוי רומנטי ריחני לשניים. אז לא: אין לי היום המלצה לפעילות פוצ׳י מוצ׳י ורדרדה עם נצנצים, יש לי אנטי-המלצה למחזמר סאטירי בוטה על כנסייה פוליגמית, שאני וה- hubby ראינו במסגרת חגיגות אחד התאריכים הזוגיים שלנו (סופרים לי פה אוקסימורונים?). עכשיו, הקבועים של הבלוג... המשך »
מטילדה לונדון

מעשה בילדה

ואתה, כבוד השר, כנראה ששכחת: יש פה מיליון מסעדות שארוחה בהן תעלה כחצי ממחיר ארוחה מקבילה בארץ הזבה, יש מיליון חנויות שמציעות מרכולת מעודכנת פי מאה וזולה פי מאה חמישים מזו שבאותה הארץ. יש כאן מוזיאונים מדהימים, שווקים מטריפים, הצגות מעולות ותחבורה ציבורית יעילה שעוזרת לנווט בין כל השפע הזה – כך שוואלאק, הייאוש לא רק נעשה יותר נוח; ברימיקס 2013 וכלעומת המציאות בישראל, הוא כבר כמעט נעלם לגמרי... המשך »
לונדון בורו מרקט

קיץ בלונדון: יום חמישי

המדריך לחופשת קיץ אנטי-בנאלית בלונדון מאת 'בלונדון יש' ו'אל על', במסגרתו מתפרסם השבוע מדי יום מסלול מלא של רעיונות מובחרים לבילויים לונדונים – וכאלה שיהפכו כל ביקור בבירה האנגלית לטיול שווה במיוחד בעיר הטובה בעולם. היום במסלול: תצפות מהקומה ה- 72 שךבניין השארד החדש / שוק אוכל שכולו חוויה גסטרונומית מעוררת חושים / ‘ויוה פוראבר’, מחזמר המבוסס על שירי הספייס גירלז / מסעדה הודית מודרנית עם תפריט ססגוני ואווירה עדכנית... המשך »
מחזות זמר בלונדון

גשם של קיץ

דברים שהייתי מצפה מעצמי: להשתעמם בקלות, במיוחד אם אני כבר מכירה את השטאנץ; לרצות להחליט מה עושים, וכמה ומתי; לתעב כביסות, בטח של מצעים כבדים. הפתעות בחיים: אורחים שבאים לחופשת טורבו עירונית ומפריכים אמונות קדומות-כנראה על עצמי, או במילים אחרות – אין כמו להיות תיירת בעיר שלך. וללכת לאתרים תיירותים בפעם השלושים לפחות, ולכבס, ולעשות מה שהאורחים רוצים, ולכבס, ולראות עוד מחזמר (ולכבס. רחמים... המשך »
ספייס גירלז

ווסט אנד גירלז

הפעם באמת התעליתי על עצמי: עשרים דקות לפירוק מזוודה והעמדת מכונה ואז גם חליצת נעליים, ניעור תלתלים, בדיקה זריזה של הספה בבית. איזה כיף להיות בבית. נסיעת עבודה כזו וגם אחרת של שבועיים אל הווסט קואוסט האמריקאי – לא, אין לי את החוצפה להתלונן – ועדיין, לא משנה לאן נוסעים, בסופו של דבר אני מתגעגעת. זו הסיבה שהביאה אותי לכאן שתמיד מחזירה אותי בסוף: נו, המוזיקה. בטח, הוליווד כאילו נוצצת, ואכן, סן פרנסיסקו כאילו מתוחכמת, אבל איך... המשך »

גוד סייב דה קינג

 כבר שבע שנים שגופתו המפוסלת בפלסטיק של פרדי מרקיורי מתנוססת בגאון מעל תאטרון ה'דומיניון' שבמרכז העיר. שבע שנים משגשגות, במהלכן צבר המחזמר ‘We Will Rock You’ מאות שעות של מחיאות כפיים סוערות. השנה, כך לוחשות השמועות, זה נגמר. לא בלי הצגת-המשך שכבר נמצאת בשלבי תפירה, ועדיין; קשה לדמיין את הצומת הגדולה שבמרכז הסוהו בלי פרדי הגאה. וגם לא צריך: פרדי אולי הולך, אבל מייקל – ג'קסון! המלך! – נוחת בבירה הבריטית.... המשך »