לונדון, ממש כמו בסיפור על דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד, היא יצור דו-פרצופי בלתי צפוי. בחודשי החורף הארוכים היא מחמיצה פנים, מוציאה לשון ומסובבת עורף קשוח אל מול מיליוני נתיניה האומללים; ימי קיץ חמימים, לעומת זאת, יימצאו אותה מחייכת מאוזן לאוזן, חושפת שורות נוצצות של שיניים צחורות ועושה עם הידיים את ה’מובוט’ (הטיפשי! שמישהו יגיד את זה בקול רם) של מו פארה. מה משני התרחישים יקרה מתי קצת קשה לחזות; עונות השנה הן עסק נזיל באיים... המשך »

הדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי ללונדון היה לטוס לאיזור האיסט אנד מצויידת במצלמה. ידעתי שהאזור מזוהה עם הסצנה, אבל כלום לא הכין אותי למסה הזאת; מתתי והגעתי לגן העדן של אוהבי אמנות הרחוב. הכמות האדירה של אמנות הרחוב ששטפה אותי ברחובות של שורדיץ', בריק ליין, דולסטון, הוקסטון והאיסט אנד כולו הבהירה לי סופית: מה שייצג פעם את תרבות האנדרגראונד, הפך להיות מיינסטרים. בכל פינה סיורים מודרכים, אנשים עם מצלמות... המשך »