פאשניס-תה

גם לי, לפעמים, קשה להתווכח עם עובדות. לא בלתי-אפשרי לחלוטין, אבל אחרי שריחרחתי, טעמתי, שללתי, קיוויתי, ניסיתי, עירבלתי, תהיתי וטעיתי, אני נאלצת להשפיל ריסים ולהתחיל להודות: אויש כמה שקשה למצוא פה קפה מצויין. אבל דברו איתי רגע על תה, ואני לא מתקפלת: המנדט הבריטי עדיין תקף.

תה אנגלי

תה אנגלי. המנדט הבריטי עדיין תקף

תה אנגלי חזק, מוקרם במעט חלב וממותק בהרבה סוכר, הוא ריטואל קבוע שקשה להתחמק ממנו בשגרת היום הלונדונית. בעידן המודרני יש ששותים ממנו שמונה כוסות ביום (בקטנה), אבל במאה ה-16 נחשבו העלים היקרים למותרות, התה שהופק מהם למשקה מלכים, וה- Afternoon Tea, טקס לגימת התה של אחר-הצהריים, למושג יוקרתי שנלקח בשיא הרצינות.

גם היום מדובר, בדרך-כלל, בסוג של ביג דיל. בטח, יש בתי קפה חמדמדים שמגישים אפטרנון טי דֵי קז’, אבל בשביל החוויה האמיתית והבלתי-צנועה בעליל צריך להידפק על דלתותיהן הכבדות של המסעדות ובתי המלון עטורי הכוכבים (הכי מוקדם שאפשר – כל המקומות מוזמנים בטירופים). האופציות אדירות: Fortnum & Mason מגישים תה מצויין, Dorchester עושים אפטרנון טי מהמם ושמעתי שגם זה של Claridges שווה ביותר. ובכל זאת, זה עסק ידוע מראש: כלי חרסינה מעוטרים במשהו, סכו”ם מכסף טהור או משהו, מבחר סוגי תה קבוע, סנדוויצ’וני אצבע עם מילויים מסורתיים, סקונס וריבות תוצרת בית, כמה מאפים, כמה פרלינים והנה החשבון, מיס, של איי גט יור קואוט, מיס?

ואז: המלכה-האם הפרטית שלי מבקרת בממלכה, ואני רוצה לקחת אותה לבילוי מיוחד. האפטרנון טי של מלון Berkeley המהודר, שמציע חוויה מיוחדת לפאשניסטות, סוגר לי את הפינה.

הלית קולט

תיאמנו לבוש. עוגיית-הג'קט של מארק ג'ייקובס ואני

עמוסות שקיות מרשרשות אחרי סיבוב שופינג מוצלח, אנחנו מתיישבות בחדר התה החמים של המלון ומבקשות Pret-a-PorTEA (עם הדגש על ה-Tea בסוף) לשתיים בגרסת שמפניית קוטור. מגישים לנו שתי כוסות ורדרדות של לורן פרייה ותפריט תה עם עשרים ומשהו אופציות, מתוכן אנחנו בוחרות שני קנקנים – תפוז וג’ינג’ר (אמא) וקרמל עם קוקוס (אני, מעולה).

קצת אחרי זה מגיע לשולחן המלצר המחוייט שלנו ומספר שקולקציית התה של פרט-א-פורטי מבוססת על דגמים שנראו על המסלול ב- London Fashion Week ומתחדשת מדי עונה. לוקח להם שלושה חודשים לפתח את הקולקציה ולהעביר אותה בבטחה מהמסלול למטבח, ועכשיו הם מגישים את הקולקציה ה-18 במספר, סתיו-חורף 2012. האם אנחנו מוכנות להתחיל?

מסעדות בלונדון

הסדוויצ'ונים. כל הלחמים נאפים במקום

ראשונים זורמים לשולחן המלוחים. בקאנאפס המיניאטוריים יש טונה צרובה במרינדת סויה, ג’ינג’ר ומישמש, טארפל גבינת עיזים ופיסטוק עם מרמלדת בצל אדום, הודו מעושן עם ערמונים וריבת בטטה ועוד מיני טעימות מעניינות (אמא, שמעדיפה תפריט צמחוני, קיבלה דוגמיות קצת אחרות). הסנדוויצ’ונים כוללים סלמון סקוטי מעושן על לחם פרג, מלפפון וגבינת קרם על לחם עגבניות מיובשות, שרימפס עם צלפים וזיתים על לחם קארי וסלט ביצים על לחמנית בריוש (הכי שווה). כל הלחמים נאפים במקום.

עד כאן הכל מאוד טעים אבל די רגיל מבחינה אופנתית, אבל כשסטיבן (הוא כבר לא סתם “המלצר”) חוזר בפעם הבאה, הוא זוכה לסבב של קריאות התפעלות. מגדל המתוקים שהוא מניח במרכז השולחן נראה כמו תוצאה של מלאכת פיצנטה קפדנית ולא כזו של מערוך, כלומר: הולי שיט, זה יפה מדי כדי לאכול את זה.

עוגות בלונדון

סבב של קריאות התפעלות. סטיבן בפעולה

מוס עם דוגמאות גיאומטריות בהשראת העיצובים האחרונים של פראדה, ביסקוויטי שוקולד וכפתורים כפולים בסגנון מארק ג'ייקובס, עוגת ספוג בצורת תיק היד הפופולרי של איב סאן לורן, עוגיית מגף סולד-אאוט של פנדי בטעמי מייפל וג’ינג’ר, מוס לנוון שוקולד ותפוז עם נשיקת מרנג ועוד מיני מתוקים בהשראת ברברי, ג'יאמבטיסטה ואלי, דיאן פון פירסטנברג, מלונו בלאניק ואחרים.

אפטרנון טי

הולי שיט, זה יפה מדי כדי לאכול את זה

סטיבן מספר שכל המעצבים משתפים פעולה בשמחה (“למעט שאנל”, מתפלק לו) ואפילו מגיעים כדי לאכול את הכובעים שלהם עצמם, הא הא. הוא אומר שיש ל’פרט-א-פורטי’ מעריצים קבועים שמטופפים אל חדר התה של המלון מדי עונה ושהכי מוצלחת לדעתו היתה הקולקצייה המלכותית שהוגשה לכבוד חגיגות הג’ובילי של המלכה (ההיא).

קונדיטוריה בלונדון

המעצבים משתפים פעולה בשמחה

אוכל בלונדון

המעריצים מטופפים בקביעות אל חדר התה

מלכת אנגליה

הקולקצייה המלכותית שהוגשה לכבוד חגיגות הג’ובילי

מפה לשם אנחנו יושבות כבר שעתיים וחצי, ואמא צריכה לתפוס מטוס חזרה אז כדאי לבקש חשבון (110 פאונד לשני ראשים מסוחררי שמפניה, פחות אם מוותרים על אלכוהול). ולסכם: לא הצלחנו לאכול את תיק היד הירקרק, שהיה עשוי מבצק סוכר סתמי (למה לא מרציפן?). בטח שיקולי אסתטיקה שבאו על חשבון הטעם, אבל אם נניח רגע את התיק בצד, פרט-א-פורטי מצליחה לעמוד בהרבה משימות בהצלחה: לענג, לשעשע, לחמם – ולתת לאחוריים השמנמנים של הטקס הקלאסי העייף פליק שובב על הדרך.

The Berkeley

Wilton Place, SW1X 7R

תגובות

רוצה לקבל אימייל כשיש תגובות חדשות לפוסט
רוצה לקבל אימייל כשיש פוסטים חדשים בבלוג
* שדה חובה (המייל לא יופיע בתגובה)

    וואו, פשוט מעורר קנאה ותאבון…

    בלוג מקסים. ואם אפשר בבקשה כמה תמונות של לונדון הגשומה, וגם עידכוני כריסמס, הקרב ובא… אותי באופן אישי זה מאוד ישמח. תודה

    תודה לך, אני. כריסמס וגשם, אלה כל הבקשות שלך? אין בעיה.

    התה שמוגש בברקלי טעים ביותר, ממש אלגנטי עם ארומה מיוחדת. זו חוויה מיוחדת לקבל את המגש עם כל התוספות הציוריות! רק לא לעשות זאת אחרי יום של שופינג מעייף, אלא לקחת את כל הזמן שבעולם… הלית, תודה על הרעיון וההתנסות המפנקת. אוהבת אותך! אמא

    פשוט מהמם ומעורר קנאה. בא לי על המוס הורוד הזה!

    בטיול האחרון שלי בלונדון (ביוני האחרון) כללתי את תה המנחה המסורתי בתוכנית האומנותית ממש כמו שאר האתרים (בניהם התערוכה של כריסטיאן לבוטון במוזאון העיצוב ותערוכת שמלות הנשף בV&A). בהתחלה התלבטתי בין הריץ לפרט אה פורטי, אבל לבסוף מצאתי את עצמי סועד ונהנה מהטקס בLangham Hotel, היוקרתי לא פחות. את המקומות השיג חבר (אורח קבוע במקום) וההנאה הייתה צרופה. שתיתי את ה"אוריינטל ביוטי", התה האהוב על המלכה ונשנשתי את הכריכים המוצלחים (גם שם הבריוש עם סלט הביצים מצא חן בעיני יותר מכל השאר) והקינוחים המרהיבים.
    בפעם הבאה לא תהיה לי ברירה אלא לפקוד את הברקלי לתה מנחה אופנתי!

    הפוסטים שלך עושים לי תאבון על לונדון (תרתי משמע במקרה הנוכחי…)

    מדהים.

    אחי שיק – זו הכוונה :-) ולא, אני לא מקבלת צ'קים מהמלכה… בינתיים

    היי! :)
    מגיעה עם בעלי ב-26 לדצמבר ומפנטזת בהמלצתך על האפטרנון טי של מלון Berkeley. שייך להגיע לשם יחד איתו או שזה מקום מובהק לנשים ועדיף לבחור אופציה יותר פורמלית מזו?
    אגב, גם שם יש קוד לבוש מחייב? או שמהתיאור שלך על שקיות הקניות העמוסות לעייפה אפשר להניח שזה הרבה יותר קז'ואל משאר המקומות…?

    תודה! :)

    היי איה, בעלי הפרטי שלי היה מוכן להיגרר לשם אבל רק על תקן נגרר ולא על תקן נהנה באמת, אז אם יש לך אפשרות לחברה מהמין הנשי, עדיף… שקיות – ממליצה לבוא נטולי אם אפשר, לבוש – ממליצה לנצל את ההזדמנות ולהתגנדר אבל לא חובה. תהני!

    יופי של כוסות וקנקנים במראה צבעוני

    היי הלית, אפשר בבקשה לשאול מה המחירים של בילוי זוגיי? כזה בברקלי?

    מיכל – כתוב בפיסקה האחרונה, עלה לנו 110 פאונד :)

    את צודקת, אחרי שעיינתי בשקיקה בכל כך הרבה פוסטים בבלוג שלך בשעת לילה מאוחרת, לא שמתי לב שהתייחסת לזה… תודה!