כל מי שמגיע לבקר בעיר, סופו לאכול ב'אוטולנגי', להתפעל בקול גדול ולקבוע ש"האוכל הבריטי מדהים! סתם הוציאו לו שם גרוע". רק אז מתבקש האובייקט לפתוח בזהירות את הכפתור (בצווארון), ולהסתכל טוב מסביב; לבחון את ארגזי הירקות הטריים שמקשטים באלגנטיות את העיצוב הלבן-טהור, להתרשם מחלון הראווה הענק, עמוס נשיקות הקצפת הענקיות ולקרוא שוב מה כתוב על השלט. אוטולנגי. נשמע קצת מוכר, לא?

חלון הראווה הענק, עמוס נשיקות הקצפת הענקיות. אוטולנגי

אז זהו, שכן. דה ניים איז יותם אוטולנגי, פעם עיתונאי והיום האיש שמנצח על אימפריית אוכל מרשימה. ההתחלה היתה ב- 2002, הסוף עשוי עוד עלול להלביש את השף העירום במדי פנסיונר. נכון להיום, יש ל”אוטולנגי” ארבעה סניפים בשכונות הכי טרנדיות בעיר, הגדול שבהם היה פעם מטר מהבית שלי ועשה לי הוריקן במיצי הקיבה כל פעם שיצאתי החוצה.

ארבעה סניפים בשכונות הכי טרנדיות בעיר. הסניף בנוטינג היל

את האוכל של אוטולנגי לא בולסים כדי לשרוד; מסתכלים עליו בתאווה, מסניפים אותו עמוק, לועסים אותו לאט. מבחר המנות מוצג לראווה בבופה מהודר ומשתנה במשך היום, כולן על טהרת הטרי-בריא-טעים-מאוד-מאוד ורובן מצויינות לצמחוניים: סלט גזר אורגני מזוגג בבלסמי עם עדשים, גבינת עיזים, בצל אדום ותבלינים, קישואים עגולים במילוי גבינה, צנוברים, בולגור ותבלינים ועוד מנות מושלמות, שאפשר לקחת בקרטון הביתה (11 פאונד לקטן ו- 13 לגדול).

מסתכלים בתאווה, מסניפים עמוק, לועסים לאט. בופה הסלטים

גם בערב הייתי שולחת אתכם לשם (לנסות קצת עיקריות: מקרל בלהבות עם אצות ועלי שיסו, 11 פאונד), גם בוויקאנד (יש שקשוקה! 9.50 פאונד) וגם סתם באמצע היום, לקפה (וקרואסון שקדים. 3.80 פאונד). סיימתם בהצטיינות? עכשיו לכו ל'נופי'.