בירת הקפיטליזם האירופאית היא גן-עדן של שקיות ניילון מרשרשות.

רשתות-הענק מציבות ברחבי העיר עשרות סניפים עם מאות מדפים ואלפי עותקים של כל דגם, שאמנם נראה לאחרונה על המסלול, אבל אז גם נראה ברחוב, שש פעמים בשתי דקות, ובאוטובוס, פעמיים, ובפאב, אני כבר לא סופרת. מי שלא רוצה להראות כמו עוד קורבן היי-סטריט מצוייה, יש לה שתי ברירות: ללכת על וינטג', או ללכת עירומה.

ללכת על וינטג', או ללכת עירומה?

האופציה הראשונה היא הפופולרית בעיר: טרנד הוינטג' נהנה מהילה ירוקה, אנטי-צרכנית, מרדנית אפילו, ועם מיני-רשתות כמו 'ביונד רטרו' שצוברות תאוצה, כבר לא צריך לתור אחרי שווקים מפושפשים. החנות הראשונה של 'ביונד’ ישבה בול על שורדיטץ', משהו כמו הפלורנטין של לונדון, השנייה קפצה אל המים העמוקים שבמרכז הסוהו.

'ביונד רטרו'. כבר לא צריך לתור אחרי שווקים מפושפשים

מומחי הסטייל של הרשת צדים את הסחורה באיטליה, בניו-יורק, בטורנטו, ביפן וכמובן גם בלונדון, תחת הכותרת האוורירית 'מאה שנים של אופנה’: שמלות ויקטוריאנית מתחילת המאה, ג'קטים מחויטים משנות השלושים, חולצות סאטן רקומות מהפיפטיז, חליפות היפ הופ מהאייטיז, חולצות חתוכות מהניינטיז, נעליים, כובעים, חגורות, משקפי שמש, תיקים – והכל במחירים שפויים להחריד.

נעליים, כובעים, חגורות, משקפי שמש, תיקים ועוד משקפי שמש

חלק נכבד מהפריטים אינו וינטג’ פר סה, אלא רטרו – מעובד מחדש מבדי וינטג’ בגזרות נושנות הולמות – ודווקא אלה הכי שווים בעיני. קולקציית סוודרי העטלפים מהאייטיז-עלאק שלהם עשתה אצלי בחורף הרבה גלים בארון (30 פאונד לאחד), והקיץ הם מפציצים עם מכנסוני קז’ואל בגזרות ניינטיזיות מעולות (15 פאונד) ועם מבחר מנקר אישונים של פלייסוטס (25 פאונד, פלוס מינוס).

יש גם פריטי רטרו מעובדים מחדש בגזרות נושנות הולמות

ויש, כמובן, כוכבית לאולימפיאדה: קולקצייה מיוחדת של חולצות ספורט, חצאיות טניס, בגדי ים וכל מה שרק אפשר לדחוף תחת הכותרת ‘חמישה עיגולים צבעוניים’. שיהיה.