יש מי שרואה בעיניים דולרים, ויש מי שרואה בעיניים מגשי פיצה. לא יכולה לפרט לגבי הראשון (בלונדון רואים בעיניים רק פאונדים) אבל יכולה לספר שהאחרון מתעורר לצידי כל בוקר, ושהמילה השלישית שלו אליי מתייחסת בדרך-כלל למאפה האיטלקי האהוב.

לקראת יום ההולדת שלו זממתי לעזור לו להגשים את פנטזיית הפיצה-על-הבוקר. זאת היתה חייבת להיות הפיצה הטובה בעיר, ואני הייתי חייבת לפצוח בתחקיר פיצות חסר תקדים.

חשבתי על בר הפיצות המדליק של 'הרודס' . שקלתי את מסעדת 'רוקט’ האלגנטית. קפצתי ל'פרינסי' האותנטית ללאנץ' עם חברה, לקחתי טייק אוויי מ'מאלטי' המהירה, שקלתי לשנות את שמי הפרטי ל'רפי' ואת האחרון ל'גינת' ורק אז נזכרתי שנטע הזכירה פיצריה חדשה ומוזרה בנוטינג היל.

חמושה במצלמה נסתרת דמיונית אצתי ל’אוטו’ וביקשתי פיצה עם אוכמניות, מוצרלה, מוצרלה מעושנת, פרמזן, דלורית, שום ופטרוזיליה (4 פאונד למשולש, בתפריט ממליצים על שניים או שלושה פר קיבה). בינגו! קומבינת תוספות מעולה, כמות נדיבה של גבינה והכי חשוב, בסיס שעשוי משילוב של קמח לבן עם קמח תירס (יש גם ללא גלוטן, אם זה מעניין). זה נשמע מפוקפק אבל נטעם נהדר: הבסיס דחוס יותר, מתמודד טוב יותר עם התוספות וגם ממלא יותר – כך שלא חייבים לאכול מגש שלם. רק ביום הולדת.