פסטי, פסטי, פסטיבאר

עונת הפסטיבלים השנתית היא מבצע הוא תובעני וחסר רחמים. גם מי שיש לו כרטיס מועדון חבר מתקשה שלא לפספס קצת מהאירועים השווים של הקיץ – חלק מהתאריכים, איזו חוצפה, חופפים! – וככה יוצא לפעמים שצריך לוותר פה ושם.

אירוע אחד שפחות כדאי לפספס הוא “The Big Chill”, פסטיבל אלקטרוניקה וצ'יל אאוט, שתמיד מספק אווירה מעולה וקהל איכותי ובוגר – אלא אם מארגני הפסטיבל מחליטים לעשות אחורה פנה ולבטל אותו השנה "בגלל האולימפיאדה".

פתרון חלקי לטרגדיה אפשר אולי למצוא בחלופה העירונית של הפסטיבל – הדי ג'יי בר הותיק והטוב של החבורה, שנושא את אותו השם ומספק את אותו קו מוזיקלי גמיש. ממוקם במרכז בריק ליין הלוהטת-עדיין, התפריט המוסיקלי מבוסס על סול, Fאנק, נו-סטפ, דיסקו, בוגי ורייר גרוב, כשבשאר התפריטים מציעים לכם בורגרים יעילים, תערוכות מולטי-מדיה מתחלפות, ספת עור ענקית באורך תשעה מטרים ומרפסת ראויה ביותר.

צ’אפחה על הכתף גם לאח הקטן שלו בקינג’ס קרוס, ה’ביג צ’יל האוס’, שעושה אחלה רוסטי לארוחת בוקר ובכלל מתמקד יותר באוכל מבלעשות שמח – זה לא שאין שם מסיבות, אבל איכשהו, ב’ביג צ’יל באר’ המקורי תמיד יותר מגניב.

“עבורינו, הביג צ’יל באר הוא נווה מדבר ירוק של רוגע ושלווה בלב ג'ונגל של בטון”, מסכמים הביג צ’ילים את ההנג-אאוט השכונתי החמוד שלהם בפומפוזיות קצת יתרה, אבל שיהיה, עד השנה הבאה לפחות.

The Big Chill

91 Brick Lane, E1 6QL

תגובות

רוצה לקבל אימייל כשיש תגובות חדשות לפוסט
רוצה לקבל אימייל כשיש פוסטים חדשים בבלוג
* שדה חובה (המייל לא יופיע בתגובה)

    מה התאריכים ? :)

    היי דנה, כל האירועים השווים (לדעתי) מסומנים בעמוד היומן. זו היתה השאלה…?

    להלית שלום, איזה כיף של בלוג. אני כבר שנים אנגלופילית, אבל הצרה היא שחולפות כ"כ הרבה שנים שאני כבר זקנה – מעל 50. נכנסתי לאתר של ה-big chill ונראה כי יש שם כמה ערבים עם מוזיקה שאני מתה עליה – סול, בוסה, רוקנרול, אבל השאלה אם אנשים בגילי ירגישו שם נוח ואם ירגישו איתם נוח. הבעיה הזו קיימת עבורי בכל מקום בעולם ואני בטוחה כי ללונדון אהובתי יש פתרון. מה דעתך?

    היי ויוי, ברוכה הבאה ונעים מאוד. אני תמיד שמחה לפגוש עוד אנגלופילים ובטח ובטח שאנגלופילים חובבי מוזיקה! תשמעי, לונדון היא ה-מקום לאנשים בגילך (הלא זקן בכלל, אגב) שאוהבים לבלות. המסיבות והבארים הכי נחשקים כאן פונים לאנשים שקרובים יותר בגיל אלייך מאשר אליי (חפשי את הפוסט על המסיבה ב'בריקסטון קלאבהאוס' – הגיל הממוצע שם היה, להערכתי, 45). יותר מזה, חיילי מוזיקה ותיקים מוערכים בקרב הצעירים דווקא בגלל הפז"מ ההופעותי/מסיבתי שלהם. אם לא נלמד מהגדולים, אז ממי כן? ספיציפית לגבי ה'ביג צ'יל': בגלל המיקום שלו בבריק ליין האופנתית, יכול להיות שהקהל יהיה לפעמים צעיר – אבל כאמור, אני בטוחה שתרגישי בנוח. תנסי, מה יש לך להפסיד? וספרי לי איך היה!