והפעם במסגרת ‘לונדון שלהם’, המדור בו מבקרים לונדונפילים ישראלים אחרים לפוסטים אורחים: משה בר-לוי ממליץ על מסיבת ולנטיין ורדרדה במועדון הגייז רחב המימדים XXL

תרדמת החורף, אם לוקחים את זה כמו שזה מויקיפדיה, שולחת עשרות זני יונקים – ביניהם הרבה מאוד דובים – אל מאורותיהם. הם בולעים ארוחה דשנה (החלק הזה דווקא נכון) ולא מגיחים אל האור עד האביב. זה לא מדוייק. בלונדון לא רק שאין היברנציה, הדובים דווקא עסוקים מאוד כל החורף (כמו בכל שאר עונות השנה).

מזה אחת-עשרה שנים פועל בלונדון מועדון XXL, המגדיר את עצמו כ“אטיטיוד-פרי” עבור דובים, דובונים וחובביהם. כל שבת וכל רביעי נוהר לשם קהל היעד: גברים מכל הגדלים ומכל הגילאים, קצת יותר בוגרים, קצת פחות, קצת יותר שעירים, קצת יותר מגונדרים. חבר׳ה שקצה נפשם במועדונים בהם נשפט האדם, ובדרך-כלל בחומרה, על גילו ומשקלו.

כן, פה מותר להיות שמן, ורק למי שנקרא בעיר ‘בודי פשיסט’ אין מקום. לא שזה מונע מהמוני שרירנים להתייצב פה בנאמנות, ולהיאחז בכל אמתלה כדי להסיר את הטי שירט ולפזז בזווית בה טבעת הפטמה תנצנץ ותבהיק אל מול קרני הלייזר.

קבלת הפנים היא סימפטית כבר בכניסה. המיקום הנוכחי של המועדון הוא מדרום לנהר, ב-Pulse, סופר קלאב המשתרע מתחת לחמש קשתות הנושאות מעליהן את מסילות הברזל של הרכבת. שנייה אחרי זה, כשחם ונעים בפנים, יש שתי מרפסות גינה חיצוניות עם איזור בו מותר לעשן, איזור צ׳ילאאוט וגם ומבוך עצום ועמום, לאמיצים בלבד, בו אפשר לאבד ולגלות חברים ותיקים וחדשים.

אז המועדון מצוייד היטב, אבל הסיבה העיקרית ללכת היא העובדה שפה אין פוזות. כולם מוזמנים, אין סלקציות ואף אחד לא יסתכל עליך וייעקם את האף, אלא אם אתה מדיף הבלי ניחוח של רבע בקבוק בושם ״גברי״ (רמז: עדיף שלא). אין גם קוד לבוש. בוא איך שבא לך. אפילו בערבי עור אפשר לחגור כל רצועת עור שאי פעם נתפרה, אבל מי שייבחר להגיע סתם בג’ינס, יתקבל באותו סבר פנים ידידותי. המועדון גם נגיש לכסא גלגלים, כי כשהם אומרים שכולם מוזמנים, הם לא סתם משמיעים סיסמאות נבובות.

בשנים שעברו מאז שנפתח, XXL איבד ממעמדו בתור המועדון היחיד בלונדון שאימץ את הדובים אל חיקו השעיר. מבט חטוף בשבועונים QX ו- Boyz מונה עוד כמה כאלה, שמנסים להתחקות אחריו – אבל רק מעטים מצליחים להגיר את כמויות הזיעה ש- XXL סוחט מהבאים בשעריו.

הערב עורכים שם את מסיבת ולנטיין השנתית של המועדון (כן, זה עדיין לא נגמר): ברחבה המרכזית כריסטיאן אם ואלקס לוגן יפגיזו פלייליסט נדיב בפאנקי האוס, ברחבה הקטנה ג׳ו אג יגיש קוקטייל אקלקטי יותר של דיסקו ורטרו והמועדון כולו יילבש, גדולים כמובן.

משה בר-לוי, מנהל תחנת אנדרגראונד, גר בלונדון מ- 1978