“את באמת מעוניינת לדבר על מזג-האוויר?!”, מתריס ביל מארי במלצרית ההמומה ב- 'גראונדהוג דיי' אחרי קשקוש מזג-אוויר מיותר, והתגובה הנבוכה לא מאחרת להגיע. מעבירים את הלוקיישן מפנקסטוני האמריקאית למקבילה הבריטית שלה (סאות’אנד און סי? פרבר בליברפול? כל מקום בוויילס?), ומארי ההמום חוטף מהמלצרית הנלהבת “יססס!!!” מחריש אוזניים.

תחרויות בניה בחול בפסטיבל התמז (צילום: בארי לואיס)
זה לא מצחיק. הבריטים באמת אוהבים לקשקש על טמפרטורות, להגג על אחוזי לחות, לצקצק על הסיכוי לברד והכי מכולם – לפטפט על הקיץ האינדינאני שאולי-בבקשה-עעעלוואי אמן יגיע גם השנה. קיץ אינדיאני הוא קיץ מאוחר שמגיע בספטמבר, והוא שמשאיר לנתיני הממלכה ורדרדי הלחיים תקווה קלושה לקרן שמש במקרים של קיץ בסגנון הודיני.

חוגגים את סוף הקיץ בפסטיבל (צילום: בארי לואיס)
גם השנה כולם קיוו לקיץ אינדיאני, שאכן הגיע בזחילה אופנתית לפני כמה ימים – והנה הוא עוד שנייה נעלם, לוקח איתו אל מעמקי לוח השנה את הפסטיבלים, הקרנבלים, ההפנינגס ושאר אירועי החינם שהבירה הבריטית מרעיפה על תושביה בתקופה הקצת פחות קרירה של השנה.

קיץ אינדיאני או קיץ בסגנון הודיני? (צילום: מייקל וולטר)
לא לפני שראש העיר נותן בפינאלה כמו שצריך: פסטיבל התמז, או ‘הפסטיבל של ראש העיר’, כמו שהתת-כותרת מתעקשת, הוא אמנם פסטיבל חדש יחסית (ארבע-עשרה שנים. אמרתי יחסית), אבל מועמד רציני לתואר ‘הפסטיבל שלא כדאי להפסיד’, בזכות רשימת המיצגים, ההופעות והתהלוכות שהוא מציע למבקריו במהלך וויקנד דחוס אחד – שנפתח ממש ע כ ש י ו.

בכבודו ובעצמו: התמז (צילום: אנג'ל)
מתחילים: מיצגי אש אנימטיביים מול הטייט מודרן; פיאסטת אוכל ושתייה על גשר סאת'רק; מופעי אקרובטיקה, קרקס וברייקדאנס; מיצגי שייט על הנהר; רחבת ג'ייב, טנגו וריקודים סלוניים; במות ג'אז, פולק ודיסקו; מקהלות ילדים; תזמורות מתופפים; תחרויות בנייה בחול; אקסטרווגנזת זיקוקי דינור וגולת הכותרת – תהלוכה מנצנצת ומרחיבת אישונים שנועלת את הפסטיבל בלילה של ראשון (מחר!) עם 2,000 רקדנים ומוזיקאים והרבה אורות זוהרים בחושך.

רחבת הג'ייב – זה נראה כיף! (צילום: סטיב סטילס)

בי-בוי בפעולה (צילום: בארי לואיס)

פיאסטה על הגשר (צילום: בארי לואיס)
גם בפטסיבל הזה יצא לי לקחת חלק בשנים האחרונות. זה לגמרי פסטיבל מהמם, אלא שבתור רקדנית יש לו גם זוויות אחרות. לעומת האתגרים שמציב קרנבל נוטינג היל – טפטופי גשם אקראיים, משבי רוח קלים, בחורים שרוצים לדחוף ידיים, יותר מדי רום – האתגר המרכזי בתהלוכת הלילה של פסטיבל תמז נדחס בתוך תשע מעלות בלבד: רק תשע מעלות, רק ביקיני ונצנצים, כמה שלא משקשקים את הטוסיק – זה קרררר.

רואים שקררר לי? (צילום: ניק אנסינג)
והנה אני שוב בראש העמוד, מעוניינת לדבר על מזג האוויר כאחרונת המלצריות הוולשיות. להתייפח על החורף שעוד לא התחיל, להתפייט על הקיץ שעוד שנייה נגמר. לסכם לעצמי שזה היה קיץ בנז: קיץ של ברבקיואים בגינה ופיקניקים בפארק, מסיבות גג וקוקטיילים ליד הנהר – ואז למהר לתפוס קצת מהפסטיבל לפני הטיסה לארץ, זאת שתאריך לי את הקיץ בכמה ימים נחוצים.
בקי
הלית, אלה שכמוך, די!! את מהממת, ולא רואים שקר לך.. הרזולוציה כנראה אשמה..
אני לא אחזור על המנטרה המקנאה, אני כן אומר שאנחנו שומרים לך מספיק קיץ חום ולחות עד שפנייך יכחילו כמו שאומרים אצלך..
תודה על משב הרוח הסתווי..