פוסטים לפי תגית: פה לסופ”ש

לונדון

הבית הוא איפה?

אומרים שהבית הוא איפה שהלב, ומתכוונים לזה שהבית נמצא איפה שהרבה מיקיריך נמצאים, היכן שהמשפחה שלך גרה, במקום שבו נולדת – ושלא ייתכן שהמקום האחר שבחרת לעצמך בעצמך יוכל אי-פעם להחליף אותו. אז אומרים. אני אומרת: הבית הוא אכן איפה שהלב, אבל לפעמים – הנה אצלי, לדוגמא – יש ללב לפחות שני חדרים. ברגעים כאלה, בהם אני מתכננת כביכול עוד ביקור מולדת אבל אחד מיוחד במיוחד, אין לי ספק ששניהם פועמים במלוא העוצמה. הכי... המשך »
Notting Hill Carnival

יש לי ארץ אירופית יפה

יד על הלב: נוטינג היל קרניבל הוא תחנה מרכזית עד מאוד בסיפור האהבה שלי עם לונדון. יד שנייה על הבטן: יש התרגשות, עדיין, כל שנה מחדש, וגם הפעם (הפעם השלוש עשרה!). אל הקרנבל הראשון שלי נקלעתי חצי בטעות. הוטסתי לכאן קצרצרות עבור ראיון (עם אול סיינטס? נדמה לי), היו לי כמה שעות פנויות, הייתי חייבת לבדוק על מה כל הרעש. כבר ביציאה מהטיוב הבנתי: זו אכן ‘מסיבת הרחוב הגדולה באירופה’, ואין לי שום צ’אנס להיחלץ מפה בזמן כדי לתפוס את הטיסה... המשך »
לונדון טיוב

לא-נדון: מה לא לעשות

רוב הזמן אני מטפטפת לכם מה ואיפה כדאי לעשות, פתאום זה היכה בי – מה לא לעשות זה אפילו יותר חשוב. אז הנה, 20 אנטי-המלצות גורפות לביקור טוב במיוחד בעיר הטובה בעולם, או יותר נכון, 20 טעויות נפוצות שתיירים ישראלים עושים בלונדון, כולל קלאסיקות כמו שופינג התאבדותי בפריימרק (למה?!), ארוחה סתמית בווגאמאמא (מספיק), לינה במלון רע בראסל סקוור (שנות השבעים שלום), הסעות לא משתלמות מהשדה (העיקר שהנהג מדבר עברית) ועוד... המשך »
עץ אשוח

אלף לילה

״תערבבי את המים שלו עם סוכר. אם לא עוזר, תנסי להמיס בהם קצת אספירין, זה יפתח לו את כל הצנרת. אה, ניסית? תסובבי אותו לצד השני. שתה משהו? אולי חם לו מדי? נו, ברור שכן – מהר תזיזי אותו מהרדיאטור! ובערב תוציאי אותו קצת לגינה״. זהו לא תמליל שיחה שניהלתי השבוע בענייני תינוקות (משוגעת! מי נותן לתינוקות אספירין) אם כי תמצית חילופי הדברים המרובים שנרשמו בשבוע האחרון בעניין עץ הכריסמס החדש שלי, הראשון אי-פעם, האמיתי... המשך »
תערוכות בלונדון

עלה עלה שעל העץ

בצער רב וביגון קודר-אפור-רטוב אני נאלצת להודיע על מותו המוחלט של קיץ ‏2014. כבר שבועיים שאלוהים (מי?!) משתינה עליי מלמעלה עם ממטרים משתנים וסביבות של 12 מעלות בלילה, וגם בלי להציץ בתחזית אני יודעת שזה לא הולך להשתנות. כלומר זה כן, לכיוון האפס מעלות, אז אולי עדיף ללטף את הטמפרטורה הדו-סיפרתית הסבירה בזהירות ולדבר אליה יפה יפה, שתשאר עוד קצת. וגם: כדאי להתסכל מסביב ולראות כמה הסתיו הלונדוני מ-המ-הם... המשך »
מונטי פייתון

לונדון שלהם: עדי

זאת לא היתה הגשמת חלום. צריך שיהיה חלום כדי שיהיה אפשר להגשים אותו. בפעם האחרונה שמונטי פייתון עמדו על הבמה (אז עוד שישיה, יחד עם גרהאם צ'פמן זצ"ל) היתה ב׳הוליווד בול׳ ב- 1982; הייתי אז בת 6, ומה שעניין אותי היו הדרדסים. בשנים שלאחר מכן, אמא דאגה שאראה את הסרטים, אבא אהב את החוצפה של פולטי טאוורס, ויותר מאוחר עקבתי באדיקות אחרי הפרוייקטים השונים שהפייתונים לקחו בהם חלק. אבל מבחינתי הם תמיד היו שייכים לעולם של... המשך »
despacio

אולטרה סאונד

תהיות שמעולם לא פורסמו בעמוד ׳פאבים לונדונים בינוניים ומצחינים׳ שאף אחד לא התחיל אף פעם: ״אז בלר מוציאים אלבום חדש או לא?״ ״אז אואייזיס מתאחדים או לא?״ ״אז קולדפליי ביטלו הופעות או לא?״ עזבו אותם מהמשבר באוקריאנה, מה שבאמת מעניין את הבריטים בשבועות האחרונים הוא משבר להקות המנוני הפאבים. אם לסמוך על התשובות שמצאו את דרכן לפיינט השלישי שלי (לא, אופ; לא, יש; כן, יששש!!!) – אכן יש להם סיבות לחשוש. לא לי: שמחתי... המשך »
מחזות זמר בלונדון

גשם של קיץ

דברים שהייתי מצפה מעצמי: להשתעמם בקלות, במיוחד אם אני כבר מכירה את השטאנץ; לרצות להחליט מה עושים, וכמה ומתי; לתעב כביסות, בטח של מצעים כבדים. הפתעות בחיים: אורחים שבאים לחופשת טורבו עירונית ומפריכים אמונות קדומות-כנראה על עצמי, או במילים אחרות – אין כמו להיות תיירת בעיר שלך. וללכת לאתרים תיירותים בפעם השלושים לפחות, ולכבס, ולעשות מה שהאורחים רוצים, ולכבס, ולראות עוד מחזמר (ולכבס. רחמים... המשך »
לונדון קניות

הכי שירט

נשימה עמוקה, אנחת רווחה, זעקת הקלה ואז צעקה: החורף נגמר! עוד חורף נגמר. עוד מעט זאת אומרת, אבל אני מפרגנת לעצמי את שאריות הצינה האחרונות ומשחררת כפתור במעיל. כל-כך ארוך וחשוך פה החורף הזה, שלרגעים נדמה שהוא כאן לנצח. גם עכשיו, כשחלונות הראווה מתלבשים קצר והמגזינים כבר לגמרי בביקיני, יש ימים שממש קשה לדמיין את זה. ננסה בכל זאת: יום קיץ לונדוני, שמש בהירה, שמיים כחולים, עצים ירוקים, אני לובשת טי שירט, אבל איזו... המשך »