איפה הייתם כשמקווין תלה את עצמו?

אני והויויאן ווסטווד האהובות אך נכנסנו את מפתן 'טמפרלי' כשהידיעה העגומה התלקחה בבוטיק כמו אש בשדה נעלי עקב מעץ ולא מפלסטיק. דקותיים אחר-כך ההלם התחלף בעמימות שהתחלפה בטיפות גשם דקיקות על כובע הפרווה (המזוייף) הלבן שלי, ואני זוכרת שחשבתי לעצמי שהיום ומחר ידברו על מקווין, אבל מחרתיים כולם כבר יהיו עסוקים בשבוע האופנה החדש.

לא טעיתי. העיר הגדולה-באמת לא מתעכבת על הנוכחי או על הבא בתור; היא מדלגת היישר אל זאת שאחריו. כך הפכו הריכולים על מקווין לפיטפוטים על טמפרלי, “האופנאית הגדולה הבאה של לונדון", “המעצבת שמעצבת לנשים ולא נגדן", “אני מתה על השמלה שלה שקארי לבשה ב-'סקס'”.

הדגמים שהציגה אליס טמפרלי על המסלול באותו שבוע אופנה מהדהד היו אמנם רחוקים מההשפעות המערב-לונדוניות הרומנטיות שלה, אבל גם ההדפסים הגיאומטריים העיקביים, הקפלים המודגשים והבדים הכבדים לא גרעו מהנשיות ההחלטית האופניית לה. חזרה בבוטיק היפיפיה שלה (שווה ביקור גם אם לא קונים), יש ל’אליס’ כמה סוסים מנצחים נצחיים, כמו גם קולקציית שמלות כלה מקסימה (במחירים שנעים מ-5,000 פאונד צפונה).

מעולה במיוחד היא שמלה שמתהדרת בשם 'מיני קיטי' (שאוט אאוט לדוכסית, כל-כך ברור לי שתאהבי) ובתחרה שחורה צפופה, שרוולי שלושת-רבעים וכפתורים מוזהבים עדינים. 425 פאונד, אם יש לכן – ויש לכן פריט סתווי מנצח.

פורסם לראשונה בטור שלי במגזין ”את” של “מעריב”