פוסטים לפי שכונה: Angel

לונדון

הבית הוא איפה?

אומרים שהבית הוא איפה שהלב, ומתכוונים לזה שהבית נמצא איפה שהרבה מיקיריך נמצאים, היכן שהמשפחה שלך גרה, במקום שבו נולדת – ושלא ייתכן שהמקום האחר שבחרת לעצמך בעצמך יוכל אי-פעם להחליף אותו. אז אומרים. אני אומרת: הבית הוא אכן איפה שהלב, אבל לפעמים – הנה אצלי, לדוגמא – יש ללב לפחות שני חדרים. ברגעים כאלה, בהם אני מתכננת כביכול עוד ביקור מולדת אבל אחד מיוחד במיוחד, אין לי ספק ששניהם פועמים במלוא העוצמה. הכי... המשך »
לונדון תעלה

תע-לול

לפעמים יש תירוץ, לפעמים יש סיבה ולפעמים יש סיבה טובה מאוד. לי, בעניין תדירות הפוסטים הבלתי תדירה שנרשמה כאן בחודשים האחרונים, יש לפחות שתיים; הייתי בהריון – סוג של פעמיים. עם טיה, 3.5 קילו (במקור) של חמידות מרוכזת ברוטב של מתיקות מצומצמת, ועם בית חדש, לא יודעת כמה טונים של כל מיני חומרים שעושים אבק, ששיפצנו ממש כל ההריון ועד שטיה נולדה. הבית החדש נמצא בשכונה החדשה-ישנה שלי, שכוללת את הרחוב האהוב עליי בעיר. אם... המשך »
מרק פו

מה, רק מרק: פו

לא מחשישות אותי הכותרות שמדברות על ״החורף הכי קר במאה שנים האחרונות!״, משתי סיבות עיקריות: האחת, הן זעקו באותו אופן בדיוק בשנה שעברה, ובזו שלפניה, ובזו שלפניה; השנייה – הנה לי עוד סיבה לשאוב פנימה מרקים אסייאתים מחממי גוף ונפש, אם נניח הייתי צריכה כזו (מאוד לא). והפעם במסגרת סדרת הפוסטים הלוהטת: המרק הויאטנמי המהולל Pho, שמבטאים ב-פה רפה ועם סיומת חולם חלשלושה מתמשכת. אם לסכם כבר עכשיו – מדובר במרק העדין... המשך »
מסעדה מלזית לונדון

מה, רק מרק: לקסה

הקיץ האנגלי – אני מתכוונת לאותם חמישה שבועות בשנה בהם אני מעיזה לשכוח בבית את הצעיפון – עומד להיגמר, ואיתו המיני-פיקניק הצהריימי בפארק והמגה-בארבי* של ימי ראשון אצלנו בגינה (* קיצור מאונגלז לברביקיו או, בעצם, למנגל). עוצרת, קוראת, משכתבת: הקיץ האנגלי כבר נגמר, לגמרי, בלי שהספקתי לשים לב ותוך כדי שאני מרוקנת ליטר ג’ל אלוורה על רגליים אדומות ששרפתי בביקור בארץ (ככה זה עור אירופאי חיוור = חשה עצמי אנגליה לשנייה... המשך »
מסעדות בלונדון

על מה ולימה

קצת לפני שההמבורגר הפושטי של רשתות השיווק נהיה פריט המזון המדובר בעיר – לא אומרים איכס על בשר סוס! – כולם פה טחנו על ואת המטבח הפרואני. כמו טרנדים קולינריים אחרים שהתפתחו בעיר בחודשים האחרונים, זה קרה פתאום ומהר – ומאפס מסעדות פרואניות טובות שיכולתם לספור כאן בתחילת 2012, נהיו עכשיו שלוש ממש מצויינות. לקח לי קצת זמן, אבל סוף סוף עשיתי וי על כולן, והנה הממצאים כולם. ראשונה היינו ב- Ceviche. רק שנינו, באיזה ערב... המשך »
Lucky Voice

תנו לי ק'

הבריטים, זו מסקנה שלא בישלתי ברגע, די אוהבים לזייף. תנו להם כמה בירות בפאב, והם צורחים את אואייזיס בכל הכוח. תנו להם כמה בירות בבית, והם מזילים דמעה כשמישהו אחר עושה את זה (‘כוכב נולד’ או ‘אקס פקטור’ או יש לזה עוד מלא שמות אחרים). תנו להם קוקטיילים וכובעי קאובויז נוצצים, והם ישלמו על זה לא מעט – בעיקר אם זה מגיע תחת הכותרת הנכונה-לכרגע. ככה מצאתי את עצמי ערב היסטורי אחד ב- Lucky Voice, בר-קריוקי מלוטש עם חדרים פרטיים... המשך »

כשגזר פגש בלסמי

כל מי שמגיע לבקר בעיר, סופו לאכול ב'אוטולנגי', להתפעל בקול גדול ולקבוע ש"האוכל הבריטי מדהים! סתם הוציאו לו שם גרוע". רק אז מתבקש האובייקט לפתוח בזהירות את הכפתור (בצווארון), ולהסתכל טוב מסביב; לבחון את ארגזי הירקות הטריים שמקשטים באלגנטיות את העיצוב הלבן-טהור, להתרשם מחלון הראווה הענק, עמוס נשיקות הקצפת הענקיות ולקרוא שוב מה כתוב על השלט. אוטולנגי. נשמע קצת מוכר, לא? אז זהו, שכן. דה ניים איז יותם אוטולנגי, פעם עיתונאי... המשך »