פוסטים לפי תגית: חריף

מרק פו

מה, רק מרק: פו

לא מחשישות אותי הכותרות שמדברות על ״החורף הכי קר במאה שנים האחרונות!״, משתי סיבות עיקריות: האחת, הן זעקו באותו אופן בדיוק בשנה שעברה, ובזו שלפניה, ובזו שלפניה; השנייה – הנה לי עוד סיבה לשאוב פנימה מרקים אסייאתים מחממי גוף ונפש, אם נניח הייתי צריכה כזו (מאוד לא). והפעם במסגרת סדרת הפוסטים הלוהטת: המרק הויאטנמי המהולל Pho, שמבטאים ב-פה רפה ועם סיומת חולם חלשלושה מתמשכת. אם לסכם כבר עכשיו – מדובר במרק העדין... המשך »
נופי

פרופסור שקשוקה

מעטים הם הדברים שיצליחו לגרור אותי לאותו איזור שאני נוהגת לכנות לא-בלי-כוונות-פרובוקטיביות 'הגטו'. זה לא שיש לי משהו נגד השכונה היהודית שבצפון העיר, זה יותר מה שאין לי בעדה – כי הרי לשבת בבית קפה בשם ‘פלורנטין׳ ולדבר על פלורנטין, יכולתי, אם הייתי רוצה, לעשות בפלורנטין. אז אני אומרת לא, ככל שאני מצליחה, לשכונה ההיא – וגם לשכנותיה, הפיזיות והרוחניות – אפיליו במחיר של פרצוף נעלב מולי. עד שבא לי טעם של בית. כן, נו, גם אני קלישאה... המשך »
מסעדה מלזית לונדון

מה, רק מרק: לקסה

הקיץ האנגלי – אני מתכוונת לאותם חמישה שבועות בשנה בהם אני מעיזה לשכוח בבית את הצעיפון – עומד להיגמר, ואיתו המיני-פיקניק הצהריימי בפארק והמגה-בארבי* של ימי ראשון אצלנו בגינה (* קיצור מאונגלז לברביקיו או, בעצם, למנגל). עוצרת, קוראת, משכתבת: הקיץ האנגלי כבר נגמר, לגמרי, בלי שהספקתי לשים לב ותוך כדי שאני מרוקנת ליטר ג’ל אלוורה על רגליים אדומות ששרפתי בביקור בארץ (ככה זה עור אירופאי חיוור = חשה עצמי אנגליה לשנייה... המשך »
מסעדות בלונדון

על מה ולימה

קצת לפני שההמבורגר הפושטי של רשתות השיווק נהיה פריט המזון המדובר בעיר – לא אומרים איכס על בשר סוס! – כולם פה טחנו על ואת המטבח הפרואני. כמו טרנדים קולינריים אחרים שהתפתחו בעיר בחודשים האחרונים, זה קרה פתאום ומהר – ומאפס מסעדות פרואניות טובות שיכולתם לספור כאן בתחילת 2012, נהיו עכשיו שלוש ממש מצויינות. לקח לי קצת זמן, אבל סוף סוף עשיתי וי על כולן, והנה הממצאים כולם. ראשונה היינו ב- Ceviche. רק שנינו, באיזה ערב... המשך »
Yoobi

משולש, לא משולשת

באותה נחרצות ממזרית בה זימרו סולט נ’ פפה בתחילת הניינטיז שצריך לדבר על סקס, אני מזמזמת היום: בואו נדבר על סושי. בכל זאת, המעדן היפני הוא אחד מאבות המזון המרכזיים בתפריט שלי – שלוש פעמים בשבוע אנד קאונטינג – ולהתעלם ממנו כאן כמעט חודשיים זו פשוט שערוריה. אז סושי. לונדון מפוצצת בסושי. לא תמיד זה היה ככה: הבעלים החוקיים שלי (הסבר: אני מאוד אוהבת חזיות, ועדיין, ‘בעלי’ מבאסת לי. בהעדר תחליף עדיף, בינתיים – אין ברירה... המשך »
Dishoom

קפה בומביי

נתונים סטטיסטים מספרים כי הקהילה ההודית בלונדון מהווה כמעט שבעה אחוזים מכלל אוכלוסיית הבירה האנגלית. זה נתון שקל להרגיש בטיול אקראי בעיר, שהרי יש פה המון מסעדות הודיות (לפחות שמונה מאות וקצת, אם להאמין לטריפאדווייזור) ורחובות שלמים שנראים כמו סצנות מ”סלאמדוג” (סולמית: באנגלס מקוריים באיזור ווייטצ’אפל, ממש מחוץ לטיוב; סארי חגיגי בסאות’הול, הדלהי של לונדון). על הרקע הזה מחפש כמעט כל מי שמגיע לביקור את “ההודית הכי טובה”... המשך »