לונדון, ממש כמו בסיפור על דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד, היא יצור דו-פרצופי בלתי צפוי. בחודשי החורף הארוכים היא מחמיצה פנים, מוציאה לשון ומסובבת עורף קשוח אל מול מיליוני נתיניה האומללים; ימי קיץ חמימים, לעומת זאת, יימצאו אותה מחייכת מאוזן לאוזן, חושפת שורות נוצצות של שיניים צחורות ועושה עם הידיים את ה’מובוט’ (הטיפשי! שמישהו יגיד את זה בקול רם) של מו פארה. מה משני התרחישים יקרה מתי קצת קשה לחזות; עונות השנה הן עסק נזיל באיים... המשך »

השבוע של ניו איר׳ס איב, מה שקוראים באמריקה סילבסטר, מה שקוראים בעברית תקינה ראש השנה האזרחית, הוא שבוע משונה במיוחד ברחובות הבירה. חצי לונדון בחופש מחוץ לעיר או ליבשת, החצי שנשאר מסתובב הלום האנגאובר בין סייל אחד למבצע שני – זה פלוס כמה תיירים שקנו טיסה זולה ועכשיו משלמים עליה ביוקר (והרי הזהרתי אתכם מראש שאין ב- 25 תחבורה ציבורית). יצר המרדנות הנצחי שלי קובע: גם הפעם כדאי לעשות בדיוק הפוך. לא ללכת למסיבות בניו איר׳ס איב... המשך »

חודש פברואר הוא החודש הכי שנוא בלוח השנה הבריטי. הבילד-אפ לקראת כריסמס וראש השנה ה"לועזית" מתנפץ לרסיסי מציאות חשוכה, קרה ונטולת ימי חופשה, ומי שלא פיזר את כל הלירות האנגליות שלו על מתנות וקוקטיילים בדצמבר, סופו להתרושקן כליל בינואר עם התפשטות נגיף הסיילים הקטלני או – תלוי באיזה קו טיוב הוא נוסע וכמה פרסומות מוכרים לו – עם וירוס מכוני הכושר המדבק (השוקולדים האלה מכריסמס צריכים להתאזן איכשהו בסוף). זאת ועוד, כי פברואר... המשך »