בשנה האחרונה חלמתי על יוקו אונו. פעמיים. הלכנו לשחות יחד בבריכה ואז לעשות שופינג, או משהו כזה. אין לי מושג איך היא השתחלה לתת-המודע שלי – אני יכולה לחשוב על תקליט אחד שלה שטרטרתי די הרבה, ועל זה שבעלי מאוד אוהב את בעלה המנוח, וזהו. ובכל זאת, פעמיים חלום. אז התחלתי לקרוא עליה קצת. לשמוע. לראות. ללכת לתערוכה שלה ב- Serpentine Gallery שבהייד פארק. וכאן עצרתי. חייבים להפריד: החוויה כשלעצמה שווה את המאמץ. ‘סרפנטיין’ ממוקמת... המשך »