בצער רב וביגון קודר-אפור-רטוב אני נאלצת להודיע על מותו המוחלט של קיץ ‏2014. כבר שבועיים שאלוהים (מי?!) משתינה עליי מלמעלה עם ממטרים משתנים וסביבות של 12 מעלות בלילה, וגם בלי להציץ בתחזית אני יודעת שזה לא הולך להשתנות. כלומר זה כן, לכיוון האפס מעלות, אז אולי עדיף ללטף את הטמפרטורה הדו-סיפרתית הסבירה בזהירות ולדבר אליה יפה יפה, שתשאר עוד קצת. וגם: כדאי להתסכל מסביב ולראות כמה הסתיו הלונדוני מ-המ-הם... המשך »

תשכחו מהדימוי המסורתי המשעמם של המילה ׳תערוכה׳. תשכחו מקירות לבנים ועליהם תמונות ממוסגרות, תשכחו משקט בגלריות או משומרים חמורי סבר שמשגיחים שחס וחלילה לא תגעו במוצגים או יותר גרוע תצלמו. המהפכה הדיגיטלית הגיעה לברביקן סנטר והיא מציעה השראה, חומר למחשבה ובעיקר כיף. כמה כיף? אתם צריכים לראות את התגובות של המבקרים הבוגרים כשהם נכנסים לחלל הראשון שכולו היסטוריה של משחקי מחשב ומשחקי טלוויזיה. בעידן של מסכי... המשך »

הדבר השני הכי טוב שתעשיית האופנה מציעה לעבדיה הנאמנים הוא – גם הוא – אשליה. אשליה של קיץ, נעורים ורזון תמידיים, אשליה של אגו ושל גסט ליסט ושל VIP, אשליה של – שיואו! הנה המלכה! אני והיא אשכרה צועדות על אותו שטיח ורוד זוהר בפתיחה החגיגית של התערוכה החדשה על ז׳אן פול גוטייה בברביקן! אלא שזו לא המלכה. זו כפילה ממש מוצלחת שלה, שעשר דקות אחרי הכניסה הפומפוזית עמוסת הפלאשים מסתובבת בקבלת הפנים משועממת... המשך »

השבוע של ניו איר׳ס איב, מה שקוראים באמריקה סילבסטר, מה שקוראים בעברית תקינה ראש השנה האזרחית, הוא שבוע משונה במיוחד ברחובות הבירה. חצי לונדון בחופש מחוץ לעיר או ליבשת, החצי שנשאר מסתובב הלום האנגאובר בין סייל אחד למבצע שני – זה פלוס כמה תיירים שקנו טיסה זולה ועכשיו משלמים עליה ביוקר (והרי הזהרתי אתכם מראש שאין ב- 25 תחבורה ציבורית). יצר המרדנות הנצחי שלי קובע: גם הפעם כדאי לעשות בדיוק הפוך. לא ללכת למסיבות בניו איר׳ס איב... המשך »

קל לאהוב את ה- Tate Modern. עם אולם כניסה בגובה מחרמן של 99 מטר, תצוגות קבועות ומתחלפות של מיטב האומנות המודרנית הבינלאומית ובית קפה סלאש בר שמציע את אחד הנופים הכי מהממים בעיר, כמעט כל מי שאני מכירה מחזיק בארנק את כרטיס החבר שלו – גם כדי להיכנס (פלוס אחד) לתערוכות שאינן חינמיות, וגם כי ככה. מה שרוב מחזיקי הכרטיסים לא יודעים הוא שהממברשיפ לטייט מודרן מקנה להם כניסה גם לתערוכות המתחלפות של ה- Tate Britain... המשך »

אם חושבים קצת: המושג “צילום מוסיקה” תוחם את הכמעט בלתי-אפשרי. לצלם מוסיקה? זה כמעט כמו לכתוב על מוסיקה, שזה כמעט כמו לרקוד על ארכיטקטורה הרי (וידוי ממקור ראשון). ובכל זאת, התמונות שהציגו אתמול בפתיחה החגיגית של התערוכה (שפתוחה רק עד סוף החודש) הצליחו לפמפמם בבטן כמה באסים. התערוכה מסכמת תחרות שנתית שעורך ה- NME, וככזו, היא מציגה את התמונות הזוכות מתוך מי יודע כמה אלפים של תמונות... המשך »

כשנפלה לידי אחת מ-400 ההזמנות לפתיחה של 'David Bowie Is', קצת קפצתי בכיסא. כבר המון זמן שאני שומעת על התערוכה הזו; ב- V&A, המוזיאון המצטיין בתבל לדעתי (באמת שאין שם לי מניות), התחילו לעבוד עליה לפני שנים. בגלל זה, אגב חשוב, הגיוני להניח ש- ‘The Next Day’, האלבום החדש של בואי, הוא תוצר הלוואי של התערוכה, ולא ההיפך – אבל זה דיון שבקלות יכול להפוך לדיבור על ביצה ותרנגולת. מה כן ברור: בואי התכונן לתערוכה הזאת היטב... המשך »

גם הציניקנים שבתושבי העיר יודו שבחודשים הראשונים של השנה החדשה הם קצת מתגעגעים לנוצץ-זוהר-צבעוני של הקישוטים שעד לא מזמן מילאו את הרחובות; ג'אנקית אורות כריסמס שכמותי לא מסוגלת לשאת את החושך הזה, ויוצאת מיד לחפש תחליפים ראויים. הנה מצאתי: התערוכה האינטראקטיבית ‘Light Show’ שמציגה ב- Hayward Gallery, הדבר הכי מסנוור שראיתי מאז שהסתכלתי לשמש התל-אביבית בעיניים. מוחקת כאן את המילה... המשך »