ממש כמו כאב שיניים דוקרני, גם מזג האוויר הוא עניין אבסולוטי. כשהוא קר ואכזר, קשה לדמיין איך פעם, בקיץ, צעדת באותם הרחובות ממש בחצאית קצרה ובהונות חשופים, וכשהוא חמים ונעים, בלתי-אפשרי לחשוב על אוזניים קפואות וכפפות מסורבלות שעוזרות בערך לכלום. גם ממש לא כדאי; השמיים ההפכפכים עשויים להטיס אותך מארץ עוץ בהירת הימים לטקסס האפרפרה בכל רגע נתון, אז עדיף לאמץ את הרגע ולהתנפל – במיידי – על כל מתחם פתוח עם קירבה למים... המשך »

אם לשפוט לפי השבועיים שעברו עד עכשיו – אני מועכת שני פריטי עץ אורן מלא תוך כדי הקלדה – חודש מרץ מביא איתו, בין השאר, ימים שמשיים מקסימים. קפואים אמנם, כי בלונדון השמש לא מחממת, ורטובים אמנם, כי בכל זאת, זאת אנגליה – ועדיין, היו פה כמה ימים שטופי אור במידה מצמצמת אישונים. עד כדי כך, שכמעט והושטתי יד לעבר זוג משקפי שמש חדשים (רוצחים) שמתחבאים בסבלנות במגירה עד שאיזו נסיעה תציל אותם מגזר דין צמח. רק כמעט... המשך »

חגים – אני טוענת, אתם יכולים להתווכח – כדאי לחגוג. החשיבה המנחה היא שאם יש סיבה למסיבה, למה לא להעיף את הווליום, לגזור את הרחבה, לדרוך על הבלונים? כל חג הוא חג קביל, לצורך העניין, ולראייה, חגגתי את ט”ו בשבט (במשך שבועיים. טעים), ציינתי את פנקייק דיי (אתמול. היה קשה) ואני כבר מתכננת על סיינט פטריק דיי (17 במרץ פלוס יום שבתון מזוגזג אחריו). האלווין? בטח חוגגת. ראמאדן? ברינג איט און. ולנטיין דיי? בארור. זכרונות מתוקים מיום אהבה... המשך »

כמו הרבה עסקים, אנשים וטרנדים אופנתיים שמנסים את מזלם בבירה האירופית מדי שנה, גם לשלג קשה להחזיק פה מעמד. בלילה הראשון הוא אמנם לבן ובוהק, רך וענוג, אופטימי ונאיבי – אבל בבוקר שאחרי הוא כבר קרח אפרפר מתכלה, שמציאות עמוסת זיהום אוויר דפקה בו הצילו של ביס. כמה שעות אל תוך הערב, והוא בקושי נחיל מלוכלך ברחוב, שעוברים ושבים מתעלמים מקיומו – הם כבר מזמן עסוקים בשלג הבא, ביום הבא, ובכלל, בדבר הבא. אבל השנה... המשך »