פוסטים לפי תגית: פה לעשרה ימים

לונדון

הבית הוא איפה?

אומרים שהבית הוא איפה שהלב, ומתכוונים לזה שהבית נמצא איפה שהרבה מיקיריך נמצאים, היכן שהמשפחה שלך גרה, במקום שבו נולדת – ושלא ייתכן שהמקום האחר שבחרת לעצמך בעצמך יוכל אי-פעם להחליף אותו. אז אומרים. אני אומרת: הבית הוא אכן איפה שהלב, אבל לפעמים – הנה אצלי, לדוגמא – יש ללב לפחות שני חדרים. ברגעים כאלה, בהם אני מתכננת כביכול עוד ביקור מולדת אבל אחד מיוחד במיוחד, אין לי ספק ששניהם פועמים במלוא העוצמה. הכי... המשך »
Camden Beach

סוף כל חוף

איך יודעת בחורה שהיא, מה לעשות, מתאנגלזת? א. היא כל הזמן מתלוננת שקר לה, ואז, כשסוף סוף נהיה קצת חם – שחם לה. ב. היא מסוגלת לשתות בפאב עמידה. לעזאזל, היא מסוגלת לשתות בכל מצב. ג. ברחוב, פעם בעשרים שניות, לעובר אורח שנתקל בה בעצמו: ‘סורי’. ד. (כמעט) כל התשובות נכונות. כל הפותר נכונה זוכה בבקבוק בירה ריק וטרמפ ל’קמדן ביץ’, חוף הים המלאכותי שמתמקם כמדי קיץ מעל וניו ההופעות המצויין Roundhouse. זה אמיתי: יש כאן חוף... המשך »
לונדון תעלה

תע-לול

לפעמים יש תירוץ, לפעמים יש סיבה ולפעמים יש סיבה טובה מאוד. לי, בעניין תדירות הפוסטים הבלתי תדירה שנרשמה כאן בחודשים האחרונים, יש לפחות שתיים; הייתי בהריון – סוג של פעמיים. עם טיה, 3.5 קילו (במקור) של חמידות מרוכזת ברוטב של מתיקות מצומצמת, ועם בית חדש, לא יודעת כמה טונים של כל מיני חומרים שעושים אבק, ששיפצנו ממש כל ההריון ועד שטיה נולדה. הבית החדש נמצא בשכונה החדשה-ישנה שלי, שכוללת את הרחוב האהוב עליי בעיר. אם... המשך »
סיריאל קילר לונדון

גנן גידל דגן

אין כמו בוקר יום לא-שימשי בממלכה כדי לקפוץ מהמיטה, להתמתח ולצאת להרביץ ארוחת בוקר של אלופים, רק שברוב המקרים – אם בארוחות בוקר אנגליות עסקינן –  יותר סביר שתקבלו ארוחת בוקר של מעולפים. מהונדסת להתיש את האלכוהול של אתמול בלילה, ארוחת הבוקר האנגלית המסורתית היא בעצם קדירת שומן מבעבעת. עגבניות מטוגנות, שעועית מקופסת פח, פטריות מעולפות, פרוסות בייקון מצחינות ועוד מיני גבשושים מרקיבים שרק לנגן את שמם... המשך »
לונדון טיוב

לא-נדון: מה לא לעשות

רוב הזמן אני מטפטפת לכם מה ואיפה כדאי לעשות, פתאום זה היכה בי – מה לא לעשות זה אפילו יותר חשוב. אז הנה, 20 אנטי-המלצות גורפות לביקור טוב במיוחד בעיר הטובה בעולם, או יותר נכון, 20 טעויות נפוצות שתיירים ישראלים עושים בלונדון, כולל קלאסיקות כמו שופינג התאבדותי בפריימרק (למה?!), ארוחה סתמית בווגאמאמא (מספיק), לינה במלון רע בראסל סקוור (שנות השבעים שלום), הסעות לא משתלמות מהשדה (העיקר שהנהג מדבר עברית) ועוד... המשך »
בתי קפה בלונדון

פיפי ולשתות

הגשרים שחוצים את התמז כשהשמש-שאין כבר שוקעת. תחנת הרכבת המעוצבת של ווטרלו בבוקר יום קייצי נדיר. מגדל השארד החדש באמצע לילה ארוך, מזרקות הירק העתיקות בריג'נטס פארק בכל שעה ממש, המבנה שבו שוכן הסופרמרקט, גם בביקור החמישים וגם זה של העסק שלך, שאת רואה כמעט כל יום – לרשימת האתרים הארכיטקטונים המפעימים בעיר הזו פשוט אין סוף. לכל בניין יש היסטוריה, בכל פינה יש עתיד, מספיק לצאת לרחוב המסוים... המשך »
מחניודה לונדון

מחניוקיי

דברים טובים, במקרה של הבירה האירופית, לא באים בשלשות. הם לא באים בכלל, או שהם באים בערימות רציניות. איך שנגמר החורף המבאס ונטול החיים, הסבבה מיד עושה מחטף ומשתלטת על העיר: יש אור עד עשר בלילה, ושמש נעימה, וברביקיו בחצרות, ודרינקים ברחובות, ומלא פסטיבלי מוזיקה שווים, והמון מסעדות חדשות שחייבים לבדוק – כולל אחת ויחידה שהנה מוקפצת לראש הרשימה, נכון, תנו לי את זה, כולם ב-י-חד – המסעדה החדשה של מחניודה בלונדון. כאייטם... המשך »
גוטייה

גוטה גוטייה

הדבר השני הכי טוב שתעשיית האופנה מציעה לעבדיה הנאמנים הוא – גם הוא – אשליה. אשליה של קיץ, נעורים ורזון תמידיים, אשליה של אגו ושל גסט ליסט ושל VIP, אשליה של – שיואו! הנה המלכה! אני והיא אשכרה צועדות על אותו שטיח ורוד זוהר בפתיחה החגיגית של התערוכה החדשה על ז׳אן פול גוטייה בברביקן! אלא שזו לא המלכה. זו כפילה ממש מוצלחת שלה, שעשר דקות אחרי הכניסה הפומפוזית עמוסת הפלאשים מסתובבת בקבלת הפנים משועממת... המשך »
מטילדה לונדון

מעשה בילדה

ואתה, כבוד השר, כנראה ששכחת: יש פה מיליון מסעדות שארוחה בהן תעלה כחצי ממחיר ארוחה מקבילה בארץ הזבה, יש מיליון חנויות שמציעות מרכולת מעודכנת פי מאה וזולה פי מאה חמישים מזו שבאותה הארץ. יש כאן מוזיאונים מדהימים, שווקים מטריפים, הצגות מעולות ותחבורה ציבורית יעילה שעוזרת לנווט בין כל השפע הזה – כך שוואלאק, הייאוש לא רק נעשה יותר נוח; ברימיקס 2013 וכלעומת המציאות בישראל, הוא כבר כמעט נעלם לגמרי... המשך »