פוסטים לפי תגית: סולו

קפה בלונדון

טינה, אנחנו שותים לך

לקח לי כמעט עשור להפנים שלונדון היא אכן העיר הטובה בעולם, אבל, נו, “לפעמים, אין כזה מושלם”, וחסרים לי בה: שמש. ים. מקומות שפתוחים מאוחר. בתי קפה. הכי! יותר משמש אפילו. בתי קפה אמיתיים, עם אופי, ואווירה, וכיף. יש פה מלא רשתות קפה, אבל רובן כרובן מעפניות לגמרי. סטארבאקס זה פויה, על אף שבסניף מול הבית מכירים אותי די טוב (זה ממש מול הבית! מה אני יכולה לעשות). נרו קצת פחות גרועים מסטארבאקס. קוסטה קצת פחות גרועים מנרו... המשך »
בניין השארד בלונדון

לונדון היי

אם לשפוט לפי השבועיים שעברו עד עכשיו – אני מועכת שני פריטי עץ אורן מלא תוך כדי הקלדה – חודש מרץ מביא איתו, בין השאר, ימים שמשיים מקסימים. קפואים אמנם, כי בלונדון השמש לא מחממת, ורטובים אמנם, כי בכל זאת, זאת אנגליה – ועדיין, היו פה כמה ימים שטופי אור במידה מצמצמת אישונים. עד כדי כך, שכמעט והושטתי יד לעבר זוג משקפי שמש חדשים (רוצחים) שמתחבאים בסבלנות במגירה עד שאיזו נסיעה תציל אותם מגזר דין צמח. רק כמעט... המשך »
ספא בלונדון

סבון בצורת לב

חגים – אני טוענת, אתם יכולים להתווכח – כדאי לחגוג. החשיבה המנחה היא שאם יש סיבה למסיבה, למה לא להעיף את הווליום, לגזור את הרחבה, לדרוך על הבלונים? כל חג הוא חג קביל, לצורך העניין, ולראייה, חגגתי את ט”ו בשבט (במשך שבועיים. טעים), ציינתי את פנקייק דיי (אתמול. היה קשה) ואני כבר מתכננת על סיינט פטריק דיי (17 במרץ פלוס יום שבתון מזוגזג אחריו). האלווין? בטח חוגגת. ראמאדן? ברינג איט און. ולנטיין דיי? בארור. זכרונות מתוקים מיום אהבה... המשך »
שלג באירופה

השחור החדש: הכי לבן

כמו הרבה עסקים, אנשים וטרנדים אופנתיים שמנסים את מזלם בבירה האירופית מדי שנה, גם לשלג קשה להחזיק פה מעמד. בלילה הראשון הוא אמנם לבן ובוהק, רך וענוג, אופטימי ונאיבי – אבל בבוקר שאחרי הוא כבר קרח אפרפר מתכלה, שמציאות עמוסת זיהום אוויר דפקה בו הצילו של ביס. כמה שעות אל תוך הערב, והוא בקושי נחיל מלוכלך ברחוב, שעוברים ושבים מתעלמים מקיומו – הם כבר מזמן עסוקים בשלג הבא, ביום הבא, ובכלל, בדבר הבא. אבל השנה... המשך »
מסעדה יפנית בלונדון

מה, רק מרק?: אודון

זה היה רק עניין של זמן עד שהאופוריה הקיצית תתפוגג והמציאות האפרפרה תוציא לשון ארוכה-מטפטפת ותכריז: "הנני!”. זה היה גם עניין של זמן עד שהמיני-פיקניק הצהריימי של סושי וגלידה בסוהו סקוור יחזיר את המפתחות לארוחת צהריים ותיקה וחמה יותר, המלכה הבלתי-מעורערת של הלאנצ'ים – הלא היא קערית המרק. ולא כל קערית מרק, אלא רק כזו שעשתה לכאן דרך פתלתלה מיבשת אחרת, כי בדומה למוצקים, גם המזון הנוזלי המועדף עליי מגיע... המשך »
Opening Ceremony

הפתיחה הגדולה

שלושה ימים אל תוך האולימפיאדה וכולם עדיין מדברים על טקס הפתיחה. בלי לשרבב עכשיו עוד וריאציה מנומקת על מה שיכול בדרך-כלל להיגמר ב'וואו' או ’בוז' – אני, רק הפסקול עניין אותי – אפשר לסכם ולומר שבויל והמארגנים השיגו את המטרה. ב-2008, מישהו נדרש פעמיים לפני שהוא סיכם ב"זה משושה. זה אדום. זה יפה" וחזר לארכיון של בית אריאלה, לנסות לאתר איזה דוד מאמריקה שאולי יישלח לו אייפון 3G? אצל הבריטים, ההייפ (או הדאון) מהטקס יחזיק... המשך »

אחרי הבא בתור

איפה הייתם כשמקווין תלה את עצמו? אני והויויאן ווסטווד האהובות אך נכנסנו את מפתן 'טמפרלי' כשהידיעה העגומה התלקחה בבוטיק כמו אש בשדה נעלי עקב מעץ ולא מפלסטיק. דקותיים אחר-כך ההלם התחלף בעמימות שהתחלפה בטיפות גשם דקיקות על כובע הפרווה (המזוייף) הלבן שלי, ואני זוכרת שחשבתי לעצמי שהיום ומחר ידברו על מקווין, אבל מחרתיים כולם כבר יהיו עסוקים בשבוע האופנה החדש. לא טעיתי. העיר הגדולה-באמת לא מתעכבת... המשך »

יש לי פיצה הכי טובה

יש מי שרואה בעיניים דולרים, ויש מי שרואה בעיניים מגשי פיצה. לא יכולה לפרט לגבי הראשון (בלונדון רואים בעיניים רק פאונדים) אבל יכולה לספר שהאחרון מתעורר לצידי כל בוקר, ושהמילה השלישית שלו אליי מתייחסת בדרך-כלל למאפה האיטלקי האהוב. לקראת יום ההולדת שלו זממתי לעזור לו להגשים את פנטזיית הפיצה-על-הבוקר. זאת היתה חייבת להיות הפיצה הטובה בעיר, ואני הייתי חייבת לפצוח בתחקיר פיצות חסר תקדים. חשבתי על בר הפיצות המדליק של 'הרודס'... המשך »

יוקו? או, נו

בשנה האחרונה חלמתי על יוקו אונו. פעמיים. הלכנו לשחות יחד בבריכה ואז לעשות שופינג, או משהו כזה. אין לי מושג איך היא השתחלה לתת-המודע שלי – אני יכולה לחשוב על תקליט אחד שלה שטרטרתי די הרבה, ועל זה שבעלי מאוד אוהב את בעלה המנוח, וזהו. ובכל זאת, פעמיים חלום. אז התחלתי לקרוא עליה קצת. לשמוע. לראות. ללכת לתערוכה שלה ב- Serpentine Gallery שבהייד פארק. וכאן עצרתי. חייבים להפריד: החוויה כשלעצמה שווה את המאמץ. ‘סרפנטיין’ ממוקמת... המשך »