פוסטים לפי תגית: נוטינג היל

Notting Hill Carnival

יש לי ארץ אירופית יפה

יד על הלב: נוטינג היל קרניבל הוא תחנה מרכזית עד מאוד בסיפור האהבה שלי עם לונדון. יד שנייה על הבטן: יש התרגשות, עדיין, כל שנה מחדש, וגם הפעם (זה כבר מעבר לעשר אז נהייה קצת מביך לספור). אל הקרנבל הראשון שלי נקלעתי חצי בטעות. הוטסתי לכאן קצרצרות עבור ראיון (עם אול סיינטס? נדמה לי), היו לי כמה שעות פנויות, הייתי חייבת לבדוק על מה כל הרעש. כבר ביציאה מהטיוב הבנתי: זו אכן ‘מסיבת הרחוב הגדולה באירופה’, ואין לי שום צ’אנס להיחלץ מפה בזמן כדי לתפוס את הטיסה... המשך »
ספא בלונדון

סבון בצורת לב

חגים – אני טוענת, אתם יכולים להתווכח – כדאי לחגוג. החשיבה המנחה היא שאם יש סיבה למסיבה, למה לא להעיף את הווליום, לגזור את הרחבה, לדרוך על הבלונים? כל חג הוא חג קביל, לצורך העניין, ולראייה, חגגתי את ט”ו בשבט (במשך שבועיים. טעים), ציינתי את פנקייק דיי (אתמול. היה קשה) ואני כבר מתכננת על סיינט פטריק דיי (17 במרץ פלוס יום שבתון מזוגזג אחריו). האלווין? בטח חוגגת. ראמאדן? ברינג איט און. ולנטיין דיי? בארור. זכרונות מתוקים מיום אהבה... המשך »
מערב לונדון

מזרח הוא מערב

״איזה כיף לך״, אומרת מישהימהכיתהבתיכון כשאנחנו נפגשות ברחוב במקרה במהלך ביקור בארץ, “אני מתה על לונדון!”. היא היתה בעיר פעמיים, היא מתה על טופשופ, גם מישהיאחרתמהכיתהבתיכון מתכננת לעבור לגור בבירה האירופית. “לונדון יש רק אחת!”, ההיא מסכמת, בלי שאני מוסיפה: אז זהו, שלא. לונדונרים ותיקים יספרו שלונדון יש לפחות חמש: צפון לונדון, דרום לונדון, מזרח לונדון, מערב לונדון ומרכז לונדון – ושכל חמישית שונה בתכלית. היית במרכז העיר... המשך »
Secretsundaze

וביום הראשון

יום ראשון, חודש מאי, שנת 2002. ג'יילס סמית' וג'יימס פריסטלי, שני די ג'ייז מקומיים סי ליסט בקושי, עושים מסיבה בלופט נטוש במזרח לונדון. הם לא מדפיסים פליירים, לא תולים פוסטרים וגם לא מתעלקים על פורומים באינטרנט. הם נוברים במגדלי התקליטים העצומים שלהם, מתרכזים בבחירת מוסיקת האוס משכרת חושים, ומקווים שכמה חברים שקיבלו אס אם אס יבואו לאיזה שעה-תיים; בכל זאת, המסיבה נערכת ביום ראשון. גם במשך היום, גם בראשון... המשך »

אחרי הבא בתור

איפה הייתם כשמקווין תלה את עצמו? אני והויויאן ווסטווד האהובות אך נכנסנו את מפתן 'טמפרלי' כשהידיעה העגומה התלקחה בבוטיק כמו אש בשדה נעלי עקב מעץ ולא מפלסטיק. דקותיים אחר-כך ההלם התחלף בעמימות שהתחלפה בטיפות גשם דקיקות על כובע הפרווה (המזוייף) הלבן שלי, ואני זוכרת שחשבתי לעצמי שהיום ומחר ידברו על מקווין, אבל מחרתיים כולם כבר יהיו עסוקים בשבוע האופנה החדש. לא טעיתי. העיר הגדולה-באמת לא מתעכבת... המשך »

יש לי פיצה הכי טובה

יש מי שרואה בעיניים דולרים, ויש מי שרואה בעיניים מגשי פיצה. לא יכולה לפרט לגבי הראשון (בלונדון רואים בעיניים רק פאונדים) אבל יכולה לספר שהאחרון מתעורר לצידי כל בוקר, ושהמילה השלישית שלו אליי מתייחסת בדרך-כלל למאפה האיטלקי האהוב. לקראת יום ההולדת שלו זממתי לעזור לו להגשים את פנטזיית הפיצה-על-הבוקר. זאת היתה חייבת להיות הפיצה הטובה בעיר, ואני הייתי חייבת לפצוח בתחקיר פיצות חסר תקדים. חשבתי על בר הפיצות המדליק של 'הרודס'... המשך »

כשגזר פגש בלסמי

כל מי שמגיע לבקר בעיר, סופו לאכול ב'אוטולנגי', להתפעל בקול גדול ולקבוע ש"האוכל הבריטי מדהים! סתם הוציאו לו שם גרוע". רק אז מתבקש האובייקט לפתוח בזהירות את הכפתור (בצווארון), ולהסתכל טוב מסביב; לבחון את ארגזי הירקות הטריים שמקשטים באלגנטיות את העיצוב הלבן-טהור, להתרשם מחלון הראווה הענק, עמוס נשיקות הקצפת הענקיות ולקרוא שוב מה כתוב על השלט. אוטולנגי. נשמע קצת מוכר, לא? אז זהו, שכן. דה ניים איז יותם אוטולנגי, פעם עיתונאי... המשך »