התשובה הקבועה שלי לשאלה “מה את אוהבת לשתות” היתה פעם “הכל, והרבה”, חצי משפט-מחץ שעם הזמן נמתח, קוצץ, שובש ולבסוף גם הוחלף. השנים סיננו החוצה לא מעט משקאות מטרידים (מבוגרים, אימרו לא לסמבוקה) וחילחלו פנימה הרבה אחרים מטריפים (גו גו גולדוואסר!), כשהיין לעולם שמר על מקום טוב באמצע. בתור משקה. לא בתור נושא לשיחה פילוסופית וגם לא בתור מה שהיה יכול להיות משכנתא לבית קיץ בקרואטיה. מקום שקורא לעצמו... המשך »