פוסטים לפי תגית: אלכסנדר מקווין

מתנות לכריסמס

קניות או לא להיות

כבר עשרה שבועות שלונדון מתרגשת, מתלבשת, ממהרת ומקטרת לקראת כריסמס. הופה! עוד תקתוק למונה (אני מנסה לספור כמה פעמים ביום אני נתקלת במילה 'כריסמס' – היי, והנה עוד תקתוק אחד). קישוטי שמאלץ צבעוניים בכל פינה, מזמורי דבק מגע ברדיו, כל הבוג’אראס מהתחלה. כאילו לא חלפה בקושי חצי שנה מאז הפעם האחרונה שחג המולד השתלט לכולם על המוח (בכל זאת, הקאם דאון גם לוקח איזה שלושה חודשים) וכאילו אין עולם מתפורר שלם להתעסק... המשך »
בלואו

משהו ללבוש

השבוע של ניו איר׳ס איב, מה שקוראים באמריקה סילבסטר, מה שקוראים בעברית תקינה ראש השנה האזרחית, הוא שבוע משונה במיוחד ברחובות הבירה. חצי לונדון בחופש מחוץ לעיר או ליבשת, החצי שנשאר מסתובב הלום האנגאובר בין סייל אחד למבצע שני – זה פלוס כמה תיירים שקנו טיסה זולה ועכשיו משלמים עליה ביוקר (והרי הזהרתי אתכם מראש שאין ב- 25 תחבורה ציבורית). יצר המרדנות הנצחי שלי קובע: גם הפעם כדאי לעשות בדיוק הפוך. לא ללכת למסיבות בניו איר׳ס איב... המשך »
דיוויד בואי בלונדון

קדחת ושמה בואי

כשנפלה לידי אחת מ-400 ההזמנות לפתיחה של 'David Bowie Is', קצת קפצתי בכיסא. כבר המון זמן שאני שומעת על התערוכה הזו; ב- V&A, המוזיאון המצטיין בתבל לדעתי (באמת שאין שם לי מניות), התחילו לעבוד עליה לפני שנים. בגלל זה, אגב חשוב, הגיוני להניח ש- ‘The Next Day’, האלבום החדש של בואי, הוא תוצר הלוואי של התערוכה, ולא ההיפך – אבל זה דיון שבקלות יכול להפוך לדיבור על ביצה ותרנגולת. מה כן ברור: בואי התכונן לתערוכה הזאת היטב... המשך »
חנויות בלונדון

טרנד מפוקסל

הוחלט סופית: בפעם הבאה שאני שומעת על “מהפכה! החנות החדשה שלנו היא אובר-דיגיטלית, אולטרה-טכנולוגית וסופר מוכנה לעתיד”, אני מבטיחה לנסות לצרוח. מילא עיתונים שהופכים לאתרים, עיתונאים שנהיים בלוגרים ותינוקות בני שנה שמפצחים את האטום בהינף אצבע מאוייפדת פיצפונה (אני בעד שלושתם, כמובן), אבל חנויות – פיזיות, ברחוב, לא באינטרנט – שעוברות מהפכה דיגטילית? ממה בדיוק מורכב הצמר גפן המילולי הזה... המשך »

מקום ראשון: בריטניה

ושוב מסתבר שפרופורציות, מה לעשות, זה כמעט הכל. הסיוט שנקרא לונדון בתקופת הכריסמס – נחילי תיירים באוקספורד סטריט, טיוב מפוצץ, לחץ באוויר – נראה עכשיו כמו שגרה פסטורלית של כפר שוייצרי קטן, כולל האגם. הסיוט האמיתי, שעוד רגע מסתמן מנגד: לונדון בתקופת האולימפיאדה, כלומר נחילי תיירים בכל רחבי העיר, טיוב משותק, ולחץ שמוזרק מהאויר היישר לתוך הוריד. התוצאה מתבקשת: רוב הלונדונרים פותחים סנדלרייה ובוחרים ללכת יחפים. מוותרים... המשך »

אחרי הבא בתור

איפה הייתם כשמקווין תלה את עצמו? אני והויויאן ווסטווד האהובות אך נכנסנו את מפתן 'טמפרלי' כשהידיעה העגומה התלקחה בבוטיק כמו אש בשדה נעלי עקב מעץ ולא מפלסטיק. דקותיים אחר-כך ההלם התחלף בעמימות שהתחלפה בטיפות גשם דקיקות על כובע הפרווה (המזוייף) הלבן שלי, ואני זוכרת שחשבתי לעצמי שהיום ומחר ידברו על מקווין, אבל מחרתיים כולם כבר יהיו עסוקים בשבוע האופנה החדש. לא טעיתי. העיר הגדולה-באמת לא מתעכבת... המשך »

נ נע נעל נעליים

הפעם הראשונה בה הבנתי שיש לי בעיה היתה כשראיתי שהעוזרת החליטה לסדר את הנעליים – היפות, האהובות, היקרות לליבי ולא רק לכיסי – בערמות. קצת אחרי זה הגיעו חוק הדיאטה (על כל זוג חדש שנכנס, אחד ישן חייב לעזוב) ונסיון גמילה (שלושה חודשים בלי!), וכשהפתרונות המעשיים כשלו, עברתי לשלב הפינטוזים. זה הולך ככה: אני וקארי בראדשו – יש לנו את אותו שיער (כמעט), את אותו מקצוע (לפעמים) – למה לא יכול להיות לנו את אותו ארון נעליים ענקי, כזה... המשך »