פוסטים לפי שכונה: Leicester Square

מחניודה לונדון

מחניוקיי

דברים טובים, במקרה של הבירה האירופית, לא באים בשלשות. הם לא באים בכלל, או שהם באים בערימות רציניות. איך שנגמר החורף המבאס ונטול החיים, הסבבה מיד עושה מחטף ומשתלטת על העיר: יש אור עד עשר בלילה, ושמש נעימה, וברביקיו בחצרות, ודרינקים ברחובות, ומלא פסטיבלי מוזיקה שווים, והמון מסעדות חדשות שחייבים לבדוק – כולל אחת ויחידה שהנה מוקפצת לראש הרשימה, נכון, תנו לי את זה, כולם ב-י-חד – המסעדה החדשה של מחניודה בלונדון. כאייטם... המשך »
מטילדה לונדון

מעשה בילדה

ואתה, כבוד השר, כנראה ששכחת: יש פה מיליון מסעדות שארוחה בהן תעלה כחצי ממחיר ארוחה מקבילה בארץ הזבה, יש מיליון חנויות שמציעות מרכולת מעודכנת פי מאה וזולה פי מאה חמישים מזו שבאותה הארץ. יש כאן מוזיאונים מדהימים, שווקים מטריפים, הצגות מעולות ותחבורה ציבורית יעילה שעוזרת לנווט בין כל השפע הזה – כך שוואלאק, הייאוש לא רק נעשה יותר נוח; ברימיקס 2013 וכלעומת המציאות בישראל, הוא כבר כמעט נעלם לגמרי... המשך »
מחזות זמר בלונדון

גשם של קיץ

דברים שהייתי מצפה מעצמי: להשתעמם בקלות, במיוחד אם אני כבר מכירה את השטאנץ; לרצות להחליט מה עושים, וכמה ומתי; לתעב כביסות, בטח של מצעים כבדים. הפתעות בחיים: אורחים שבאים לחופשת טורבו עירונית ומפריכים אמונות קדומות-כנראה על עצמי, או במילים אחרות – אין כמו להיות תיירת בעיר שלך. וללכת לאתרים תיירותים בפעם השלושים לפחות, ולכבס, ולעשות מה שהאורחים רוצים, ולכבס, ולראות עוד מחזמר (ולכבס. רחמים... המשך »
ספייס גירלז

ווסט אנד גירלז

הפעם באמת התעליתי על עצמי: עשרים דקות לפירוק מזוודה והעמדת מכונה ואז גם חליצת נעליים, ניעור תלתלים, בדיקה זריזה של הספה בבית. איזה כיף להיות בבית. נסיעת עבודה כזו וגם אחרת של שבועיים אל הווסט קואוסט האמריקאי – לא, אין לי את החוצפה להתלונן – ועדיין, לא משנה לאן נוסעים, בסופו של דבר אני מתגעגעת. זו הסיבה שהביאה אותי לכאן שתמיד מחזירה אותי בסוף: נו, המוזיקה. בטח, הוליווד כאילו נוצצת, ואכן, סן פרנסיסקו כאילו מתוחכמת, אבל איך... המשך »
בארים בלונדון

אם שותים

פעם שאלו את קייט מוס איך, אם בכלל, היא שורדת את מקצוע הדוגמנות במשך קרוב לעשור. "אני לא", היא מיהרה לתקן, "אני פשוט שיכורה. כבר עשור שלם שאני שיכורה". אדפטציה קלה של מהות התכנים, לוח הזמנים, מנת המשקל ומנת המשכל (אני מקווה), ואני יכולה לשים את עצמי בנעלי הסטילטוז הגבוהות של קייט היפה. עד כדי כך שמצאתי את עצמי מצטטת אותה השבוע, בניסיון להסביר לחברים שביקרו בממלכה איך ולמה ומתי ומתי לא – “מה זאת אומרת אין... המשך »
מסעדה יפנית בלונדון

מה, רק מרק?: אודון

זה היה רק עניין של זמן עד שהאופוריה הקיצית תתפוגג והמציאות האפרפרה תוציא לשון ארוכה-מטפטפת ותכריז: "הנני!”. זה היה גם עניין של זמן עד שהמיני-פיקניק הצהריימי של סושי וגלידה בסוהו סקוור יחזיר את המפתחות לארוחת צהריים ותיקה וחמה יותר, המלכה הבלתי-מעורערת של הלאנצ'ים – הלא היא קערית המרק. ולא כל קערית מרק, אלא רק כזו שעשתה לכאן דרך פתלתלה מיבשת אחרת, כי בדומה למוצקים, גם המזון הנוזלי המועדף עליי מגיע... המשך »
מליסה

חלומות מפלסטיק

את הבשורה ש’מליסה’ פותחים כאן חנות פופ-אפ קיבלתי ברגשות מעורבים. מצד אחד, בתקופת השיא של הדלקה שלי על מותג נעלי הפלסטיק מברזיל, הוא כיכב אצלי בארון עם איזה שבעה זוגות; מצד שני, הגרף הזה נמצא בצניחה לפחות שלוש וחצי שנים ורוב הזוגות כבר הלכו לדרכם (ע”ע חוק ‘זוג נכנס, זוג יוצא’). ובכל זאת, כששמעתי על החנות הקיצית של ‘מליסה’, לא יכולתי להישאר אדישה. דמיינתי את עצמי עושה יו-טורנט (= יו-טרן זריז במיוחד) במנהרת הזמן, אל תוך... המשך »
Dishoom

קפה בומביי

נתונים סטטיסטים מספרים כי הקהילה ההודית בלונדון מהווה כמעט שבעה אחוזים מכלל אוכלוסיית הבירה האנגלית. זה נתון שקל להרגיש בטיול אקראי בעיר, שהרי יש פה המון מסעדות הודיות (לפחות שמונה מאות וקצת, אם להאמין לטריפאדווייזור) ורחובות שלמים שנראים כמו סצנות מ”סלאמדוג” (סולמית: באנגלס מקוריים באיזור ווייטצ’אפל, ממש מחוץ לטיוב; סארי חגיגי בסאות’הול, הדלהי של לונדון). על הרקע הזה מחפש כמעט כל מי שמגיע לביקור את “ההודית הכי טובה”... המשך »
Opening Ceremony

הפתיחה הגדולה

שלושה ימים אל תוך האולימפיאדה וכולם עדיין מדברים על טקס הפתיחה. בלי לשרבב עכשיו עוד וריאציה מנומקת על מה שיכול בדרך-כלל להיגמר ב'וואו' או ’בוז' – אני, רק הפסקול עניין אותי – אפשר לסכם ולומר שבויל והמארגנים השיגו את המטרה. ב-2008, מישהו נדרש פעמיים לפני שהוא סיכם ב"זה משושה. זה אדום. זה יפה" וחזר לארכיון של בית אריאלה, לנסות לאתר איזה דוד מאמריקה שאולי יישלח לו אייפון 3G? אצל הבריטים, ההייפ (או הדאון) מהטקס יחזיק... המשך »