פוסטים לפי שכונה: Knightsbridge

לונדון

הבית הוא איפה?

אומרים שהבית הוא איפה שהלב, ומתכוונים לזה שהבית נמצא איפה שהרבה מיקיריך נמצאים, היכן שהמשפחה שלך גרה, במקום שבו נולדת – ושלא ייתכן שהמקום האחר שבחרת לעצמך בעצמך יוכל אי-פעם להחליף אותו. אז אומרים. אני אומרת: הבית הוא אכן איפה שהלב, אבל לפעמים – הנה אצלי, לדוגמא – יש ללב לפחות שני חדרים. ברגעים כאלה, בהם אני מתכננת כביכול עוד ביקור מולדת אבל אחד מיוחד במיוחד, אין לי ספק ששניהם פועמים במלוא העוצמה. הכי... המשך »
דיוויד בואי בלונדון

קדחת ושמה בואי

כשנפלה לידי אחת מ-400 ההזמנות לפתיחה של 'David Bowie Is', קצת קפצתי בכיסא. כבר המון זמן שאני שומעת על התערוכה הזו; ב- V&A, המוזיאון המצטיין בתבל לדעתי (באמת שאין שם לי מניות), התחילו לעבוד עליה לפני שנים. בגלל זה, אגב חשוב, הגיוני להניח ש- ‘The Next Day’, האלבום החדש של בואי, הוא תוצר הלוואי של התערוכה, ולא ההיפך – אבל זה דיון שבקלות יכול להפוך לדיבור על ביצה ותרנגולת. מה כן ברור: בואי התכונן לתערוכה הזאת היטב... המשך »
מוזיאונים בלונדון

לה לה לנדן

הפוגה קלה מענייני הכריסמס – שעוד מעט נגמר! עוד מעט נגמר! – כדי להספיק להתייחס לשנה שעוד מעט היתה. לא בקטע של סיכומים ומצעדים (את זה נעשה בעמוד הפייסבוק של ‘בלונדון יש’), יותר בכיוון הכללי שרוצה לומר: זו בהחלט היתה חת’כת שנה. סמיואל ג’ונסון כתב פעם ש”כאשר אדם עייף מלונדון, הוא עייף מהחיים, כי יש בלונדון כל מה שחיים יכולים להעניק”. זה ביטוי הכי מדוקלם בקנה מידה מקומי, ואני מציפה אותו כאן שוב רק כדי להסיר מליבי ספק שמי מכם לא נתקל בו... המשך »
אפטרנון טי בלונדון

פאשניס-תה

גם לי, לפעמים, קשה להתווכח עם עובדות. לא בלתי-אפשרי לחלוטין, אבל אחרי שריחרחתי, טעמתי, שללתי, קיוויתי, ניסיתי, עירבלתי, תהיתי וטעיתי, אני נאלצת להשפיל ריסים ולהתחיל להודות: אויש כמה שקשה למצוא פה קפה מצויין. אבל דברו איתי רגע על תה, ואני לא מתקפלת: המנדט הבריטי עדיין תקף. תה אנגלי חזק, מוקרם במעט חלב וממותק בהרבה סוכר, הוא ריטואל קבוע שקשה להתחמק ממנו בשגרת היום הלונדונית. בעידן המודרני יש ששותים ממנו שמונה כוסות... המשך »

מקום ראשון: בריטניה

ושוב מסתבר שפרופורציות, מה לעשות, זה כמעט הכל. הסיוט שנקרא לונדון בתקופת הכריסמס – נחילי תיירים באוקספורד סטריט, טיוב מפוצץ, לחץ באוויר – נראה עכשיו כמו שגרה פסטורלית של כפר שוייצרי קטן, כולל האגם. הסיוט האמיתי, שעוד רגע מסתמן מנגד: לונדון בתקופת האולימפיאדה, כלומר נחילי תיירים בכל רחבי העיר, טיוב משותק, ולחץ שמוזרק מהאויר היישר לתוך הוריד. התוצאה מתבקשת: רוב הלונדונרים פותחים סנדלרייה ובוחרים ללכת יחפים. מוותרים... המשך »

יוקו? או, נו

בשנה האחרונה חלמתי על יוקו אונו. פעמיים. הלכנו לשחות יחד בבריכה ואז לעשות שופינג, או משהו כזה. אין לי מושג איך היא השתחלה לתת-המודע שלי – אני יכולה לחשוב על תקליט אחד שלה שטרטרתי די הרבה, ועל זה שבעלי מאוד אוהב את בעלה המנוח, וזהו. ובכל זאת, פעמיים חלום. אז התחלתי לקרוא עליה קצת. לשמוע. לראות. ללכת לתערוכה שלה ב- Serpentine Gallery שבהייד פארק. וכאן עצרתי. חייבים להפריד: החוויה כשלעצמה שווה את המאמץ. ‘סרפנטיין’ ממוקמת... המשך »

כשגזר פגש בלסמי

כל מי שמגיע לבקר בעיר, סופו לאכול ב'אוטולנגי', להתפעל בקול גדול ולקבוע ש"האוכל הבריטי מדהים! סתם הוציאו לו שם גרוע". רק אז מתבקש האובייקט לפתוח בזהירות את הכפתור (בצווארון), ולהסתכל טוב מסביב; לבחון את ארגזי הירקות הטריים שמקשטים באלגנטיות את העיצוב הלבן-טהור, להתרשם מחלון הראווה הענק, עמוס נשיקות הקצפת הענקיות ולקרוא שוב מה כתוב על השלט. אוטולנגי. נשמע קצת מוכר, לא? אז זהו, שכן. דה ניים איז יותם אוטולנגי, פעם עיתונאי... המשך »