לא מחשישות אותי הכותרות שמדברות על ״החורף הכי קר במאה שנים האחרונות!״, משתי סיבות עיקריות: האחת, הן זעקו באותו אופן בדיוק בשנה שעברה, ובזו שלפניה, ובזו שלפניה; השנייה – הנה לי עוד סיבה לשאוב פנימה מרקים אסייאתים מחממי גוף ונפש, אם נניח הייתי צריכה כזו (מאוד לא). והפעם במסגרת סדרת הפוסטים הלוהטת: המרק הויאטנמי המהולל Pho, שמבטאים ב-פה רפה ועם סיומת חולם חלשלושה מתמשכת. אם לסכם כבר עכשיו – מדובר במרק העדין... המשך »

קצת לפני שההמבורגר הפושטי של רשתות השיווק נהיה פריט המזון המדובר בעיר – לא אומרים איכס על בשר סוס! – כולם פה טחנו על ואת המטבח הפרואני. כמו טרנדים קולינריים אחרים שהתפתחו בעיר בחודשים האחרונים, זה קרה פתאום ומהר – ומאפס מסעדות פרואניות טובות שיכולתם לספור כאן בתחילת 2012, נהיו עכשיו שלוש ממש מצויינות. לקח לי קצת זמן, אבל סוף סוף עשיתי וי על כולן, והנה הממצאים כולם. ראשונה היינו ב- Ceviche. רק שנינו, באיזה ערב... המשך »

כל מי שמגיע לבקר בעיר, סופו לאכול ב'אוטולנגי', להתפעל בקול גדול ולקבוע ש"האוכל הבריטי מדהים! סתם הוציאו לו שם גרוע". רק אז מתבקש האובייקט לפתוח בזהירות את הכפתור (בצווארון), ולהסתכל טוב מסביב; לבחון את ארגזי הירקות הטריים שמקשטים באלגנטיות את העיצוב הלבן-טהור, להתרשם מחלון הראווה הענק, עמוס נשיקות הקצפת הענקיות ולקרוא שוב מה כתוב על השלט. אוטולנגי. נשמע קצת מוכר, לא? אז זהו, שכן. דה ניים איז יותם אוטולנגי, פעם עיתונאי... המשך »