פוסטים לפי שכונה: Highbury & Islington

מרק פו

מה, רק מרק: פו

לא מחשישות אותי הכותרות שמדברות על ״החורף הכי קר במאה שנים האחרונות!״, משתי סיבות עיקריות: האחת, הן זעקו באותו אופן בדיוק בשנה שעברה, ובזו שלפניה, ובזו שלפניה; השנייה – הנה לי עוד סיבה לשאוב פנימה מרקים אסייאתים מחממי גוף ונפש, אם נניח הייתי צריכה כזו (מאוד לא). והפעם במסגרת סדרת הפוסטים הלוהטת: המרק הויאטנמי המהולל Pho, שמבטאים ב-פה רפה ועם סיומת חולם חלשלושה מתמשכת. אם לסכם כבר עכשיו – מדובר במרק העדין... המשך »
לונדון אמנות

לונדון שלהם: דידי

הדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי ללונדון היה לטוס לאיזור האיסט אנד מצויידת במצלמה. ידעתי שהאזור מזוהה עם הסצנה, אבל כלום לא הכין אותי למסה הזאת; מתתי והגעתי לגן העדן של אוהבי אמנות הרחוב. הכמות האדירה של אמנות הרחוב ששטפה אותי ברחובות של שורדיץ', בריק ליין, דולסטון, הוקסטון והאיסט אנד כולו הבהירה לי סופית: מה שייצג פעם את תרבות האנדרגראונד, הפך להיות מיינסטרים. בכל פינה סיורים מודרכים, אנשים עם מצלמות... המשך »
מסעדות בלונדון

על מה ולימה

קצת לפני שההמבורגר הפושטי של רשתות השיווק נהיה פריט המזון המדובר בעיר – לא אומרים איכס על בשר סוס! – כולם פה טחנו על ואת המטבח הפרואני. כמו טרנדים קולינריים אחרים שהתפתחו בעיר בחודשים האחרונים, זה קרה פתאום ומהר – ומאפס מסעדות פרואניות טובות שיכולתם לספור כאן בתחילת 2012, נהיו עכשיו שלוש ממש מצויינות. לקח לי קצת זמן, אבל סוף סוף עשיתי וי על כולן, והנה הממצאים כולם. ראשונה היינו ב- Ceviche. רק שנינו, באיזה ערב... המשך »
Lucky Voice

תנו לי ק'

הבריטים, זו מסקנה שלא בישלתי ברגע, די אוהבים לזייף. תנו להם כמה בירות בפאב, והם צורחים את אואייזיס בכל הכוח. תנו להם כמה בירות בבית, והם מזילים דמעה כשמישהו אחר עושה את זה (‘כוכב נולד’ או ‘אקס פקטור’ או יש לזה עוד מלא שמות אחרים). תנו להם קוקטיילים וכובעי קאובויז נוצצים, והם ישלמו על זה לא מעט – בעיקר אם זה מגיע תחת הכותרת הנכונה-לכרגע. ככה מצאתי את עצמי ערב היסטורי אחד ב- Lucky Voice, בר-קריוקי מלוטש עם חדרים פרטיים... המשך »

כשגזר פגש בלסמי

כל מי שמגיע לבקר בעיר, סופו לאכול ב'אוטולנגי', להתפעל בקול גדול ולקבוע ש"האוכל הבריטי מדהים! סתם הוציאו לו שם גרוע". רק אז מתבקש האובייקט לפתוח בזהירות את הכפתור (בצווארון), ולהסתכל טוב מסביב; לבחון את ארגזי הירקות הטריים שמקשטים באלגנטיות את העיצוב הלבן-טהור, להתרשם מחלון הראווה הענק, עמוס נשיקות הקצפת הענקיות ולקרוא שוב מה כתוב על השלט. אוטולנגי. נשמע קצת מוכר, לא? אז זהו, שכן. דה ניים איז יותם אוטולנגי, פעם עיתונאי... המשך »