מעטים הם הדברים שיצליחו לגרור אותי לאותו איזור שאני נוהגת לכנות לא-בלי-כוונות-פרובוקטיביות 'הגטו'. זה לא שיש לי משהו נגד השכונה היהודית שבצפון העיר, זה יותר מה שאין לי בעדה – כי הרי לשבת בבית קפה בשם ‘פלורנטין׳ ולדבר על פלורנטין, יכולתי, אם הייתי רוצה, לעשות בפלורנטין. אז אני אומרת לא, ככל שאני מצליחה, לשכונה ההיא – וגם לשכנותיה, הפיזיות והרוחניות – אפיליו במחיר של פרצוף נעלב מולי. עד שבא לי טעם של בית. כן, נו, גם אני קלישאה... המשך »

לקח לי כמעט עשור להפנים שלונדון היא אכן העיר הטובה בעולם, אבל, נו, “לפעמים, אין כזה מושלם”, וחסרים לי בה: שמש. ים. מקומות שפתוחים מאוחר. בתי קפה. הכי! יותר משמש אפילו. בתי קפה אמיתיים, עם אופי, ואווירה, וכיף. יש פה מלא רשתות קפה, אבל רובן כרובן מעפניות לגמרי. סטארבאקס זה פויה, על אף שבסניף מול הבית מכירים אותי די טוב (זה ממש מול הבית! מה אני יכולה לעשות). נרו קצת פחות גרועים מסטארבאקס. קוסטה קצת פחות גרועים מנרו... המשך »