סצנה קבועה בחדר ההלבשה של ‘בלונדון יש’ מעמידה אותי במרכז קונפליקט רפטטיבי-כבר, במהלכו אני מתחילה לספר למקורב מקומי מתחלף על המקום החדש והמעולה שאני אוהבת – רק כדי להספיק חצי משפט, ואז להתחרש. “לא!”, זועק המקורב המתחלף. “את לא כותבת על זה בבלוג!”. אני מחייכת, גם כשזה קורה וגם עכשיו – כי כיף לי לדעת שיש ל'בלונדון יש' תהודה דה דה, כי אני מבינה את האגו המקומי ששואף להשאיר מקומות שווים בסוד... המשך »

לקח לי כמעט עשור להפנים שלונדון היא אכן העיר הטובה בעולם, אבל, נו, “לפעמים, אין כזה מושלם”, וחסרים לי בה: שמש. ים. מקומות שפתוחים מאוחר. בתי קפה. הכי! יותר משמש אפילו. בתי קפה אמיתיים, עם אופי, ואווירה, וכיף. יש פה מלא רשתות קפה, אבל רובן כרובן מעפניות לגמרי. סטארבאקס זה פויה, על אף שבסניף מול הבית מכירים אותי די טוב (זה ממש מול הבית! מה אני יכולה לעשות). נרו קצת פחות גרועים מסטארבאקס. קוסטה קצת פחות גרועים מנרו... המשך »