פוסטים לפי שכונה: Camden Town

חד המולד בלונדון

כוכב מולד

ממשיכים בקאונטדאון לקראת האירוע הכי חשוב בלוח השנה הבריטי: חג המולד (אחריו ברשימה, הרבה מאחור: חופשת הקיץ השנתית). לונדון, שמתאוששת מהכריסמס במשך שלושה חודשים שלמים (ינואר עד מרץ) ומתכוננת לקראתו שלושה ארוכים אחרים (אוקטובר עד דצמבר), נמצאת עכשיו בשיא שגעת החורף השנתית שלה. זה אומר ספרינטים במורד אוקספורד סטריט במצוד אחר מתנות טיפשיות, קלחת בלדות-פונדו בכל תחנה ופינה וממוצע יומי של תשעים פעמים... המשך »
לונדון

הבית הוא איפה?

אומרים שהבית הוא איפה שהלב, ומתכוונים לזה שהבית נמצא איפה שהרבה מיקיריך נמצאים, היכן שהמשפחה שלך גרה, במקום שבו נולדת – ושלא ייתכן שהמקום האחר שבחרת לעצמך בעצמך יוכל אי-פעם להחליף אותו. אז אומרים. אני אומרת: הבית הוא אכן איפה שהלב, אבל לפעמים – הנה אצלי, לדוגמא – יש ללב לפחות שני חדרים. ברגעים כאלה, בהם אני מתכננת כביכול עוד ביקור מולדת אבל אחד מיוחד במיוחד, אין לי ספק ששניהם פועמים במלוא העוצמה. הכי... המשך »
Camden Beach

סוף כל חוף

איך יודעת בחורה שהיא, מה לעשות, מתאנגלזת? א. היא כל הזמן מתלוננת שקר לה, ואז, כשסוף סוף נהיה קצת חם – שחם לה. ב. היא מסוגלת לשתות בפאב עמידה. לעזאזל, היא מסוגלת לשתות בכל מצב. ג. ברחוב, פעם בעשרים שניות, לעובר אורח שנתקל בה בעצמו: ‘סורי’. ד. (כמעט) כל התשובות נכונות. כל הפותר נכונה זוכה בבקבוק בירה ריק וטרמפ ל’קמדן ביץ’, חוף הים המלאכותי שמתמקם כמדי קיץ מעל וניו ההופעות המצויין Roundhouse. זה אמיתי: יש כאן חוף... המשך »
סיריאל קילר לונדון

גנן גידל דגן

אין כמו בוקר יום לא-שימשי בממלכה כדי לקפוץ מהמיטה, להתמתח ולצאת להרביץ ארוחת בוקר של אלופים, רק שברוב המקרים – אם בארוחות בוקר אנגליות עסקינן –  יותר סביר שתקבלו ארוחת בוקר של מעולפים. מהונדסת להתיש את האלכוהול של אתמול בלילה, ארוחת הבוקר האנגלית המסורתית היא בעצם קדירת שומן מבעבעת. עגבניות מטוגנות, שעועית מקופסת פח, פטריות מעולפות, פרוסות בייקון מצחינות ועוד מיני גבשושים מרקיבים שרק לנגן את שמם... המשך »
מרק פו

מה, רק מרק: פו

לא מחשישות אותי הכותרות שמדברות על ״החורף הכי קר במאה שנים האחרונות!״, משתי סיבות עיקריות: האחת, הן זעקו באותו אופן בדיוק בשנה שעברה, ובזו שלפניה, ובזו שלפניה; השנייה – הנה לי עוד סיבה לשאוב פנימה מרקים אסייאתים מחממי גוף ונפש, אם נניח הייתי צריכה כזו (מאוד לא). והפעם במסגרת סדרת הפוסטים הלוהטת: המרק הויאטנמי המהולל Pho, שמבטאים ב-פה רפה ועם סיומת חולם חלשלושה מתמשכת. אם לסכם כבר עכשיו – מדובר במרק העדין... המשך »
despacio

אולטרה סאונד

תהיות שמעולם לא פורסמו בעמוד ׳פאבים לונדונים בינוניים ומצחינים׳ שאף אחד לא התחיל אף פעם: ״אז בלר מוציאים אלבום חדש או לא?״ ״אז אואייזיס מתאחדים או לא?״ ״אז קולדפליי ביטלו הופעות או לא?״ עזבו אותם מהמשבר באוקריאנה, מה שבאמת מעניין את הבריטים בשבועות האחרונים הוא משבר להקות המנוני הפאבים. אם לסמוך על התשובות שמצאו את דרכן לפיינט השלישי שלי (לא, אופ; לא, יש; כן, יששש!!!) – אכן יש להם סיבות לחשוש. לא לי: שמחתי... המשך »
נופי

פרופסור שקשוקה

מעטים הם הדברים שיצליחו לגרור אותי לאותו איזור שאני נוהגת לכנות לא-בלי-כוונות-פרובוקטיביות 'הגטו'. זה לא שיש לי משהו נגד השכונה היהודית שבצפון העיר, זה יותר מה שאין לי בעדה – כי הרי לשבת בבית קפה בשם ‘פלורנטין׳ ולדבר על פלורנטין, יכולתי, אם הייתי רוצה, לעשות בפלורנטין. אז אני אומרת לא, ככל שאני מצליחה, לשכונה ההיא – וגם לשכנותיה, הפיזיות והרוחניות – אפיליו במחיר של פרצוף נעלב מולי. עד שבא לי טעם של בית. כן, נו, גם אני קלישאה... המשך »
איימי ויינהאוס

ווינהאוס למהדרין

שמלת הפייאטים הכחולה שלבשה איימי ווינהאוס בפסטיבל גלאסטונברי ב- 2008 נצמדת חזק לבובת הראווה הדקיקה, עקבי לובוטין אדומות לרגליה, השיער השחור הנפוח חסר. זה מחזה מצמרר: רוחה של וויינהאוס כמעט מתעוררת לחיים בתוך השמלה; מתחממת על מעריץ שזרק משהו לכיוון הבמה, פותחת מיני-מלחמת עולם עם קנייה ווסט, מזיזה אגן, לוגמת, מעפעפת וכמובן, שרה. ועוד איך היא שרה: להיטים גדולים, קול גדול, שואו גדול. כל זה כמעט וקורה בתערוכה... המשך »
Secretsundaze

וביום הראשון

יום ראשון, חודש מאי, שנת 2002. ג'יילס סמית' וג'יימס פריסטלי, שני די ג'ייז מקומיים סי ליסט בקושי, עושים מסיבה בלופט נטוש במזרח לונדון. הם לא מדפיסים פליירים, לא תולים פוסטרים וגם לא מתעלקים על פורומים באינטרנט. הם נוברים במגדלי התקליטים העצומים שלהם, מתרכזים בבחירת מוסיקת האוס משכרת חושים, ומקווים שכמה חברים שקיבלו אס אם אס יבואו לאיזה שעה-תיים; בכל זאת, המסיבה נערכת ביום ראשון. גם במשך היום, גם בראשון... המשך »