פוסטים לפי שכונה: Bayswater

לונדון

הבית הוא איפה?

אומרים שהבית הוא איפה שהלב, ומתכוונים לזה שהבית נמצא איפה שהרבה מיקיריך נמצאים, היכן שהמשפחה שלך גרה, במקום שבו נולדת – ושלא ייתכן שהמקום האחר שבחרת לעצמך בעצמך יוכל אי-פעם להחליף אותו. אז אומרים. אני אומרת: הבית הוא אכן איפה שהלב, אבל לפעמים – הנה אצלי, לדוגמא – יש ללב לפחות שני חדרים. ברגעים כאלה, בהם אני מתכננת כביכול עוד ביקור מולדת אבל אחד מיוחד במיוחד, אין לי ספק ששניהם פועמים במלוא העוצמה. הכי... המשך »
מסעדה מלזית לונדון

מה, רק מרק: לקסה

הקיץ האנגלי – אני מתכוונת לאותם חמישה שבועות בשנה בהם אני מעיזה לשכוח בבית את הצעיפון – עומד להיגמר, ואיתו המיני-פיקניק הצהריימי בפארק והמגה-בארבי* של ימי ראשון אצלנו בגינה (* קיצור מאונגלז לברביקיו או, בעצם, למנגל). עוצרת, קוראת, משכתבת: הקיץ האנגלי כבר נגמר, לגמרי, בלי שהספקתי לשים לב ותוך כדי שאני מרוקנת ליטר ג’ל אלוורה על רגליים אדומות ששרפתי בביקור בארץ (ככה זה עור אירופאי חיוור = חשה עצמי אנגליה לשנייה... המשך »
ספא בלונדון

סבון בצורת לב

חגים – אני טוענת, אתם יכולים להתווכח – כדאי לחגוג. החשיבה המנחה היא שאם יש סיבה למסיבה, למה לא להעיף את הווליום, לגזור את הרחבה, לדרוך על הבלונים? כל חג הוא חג קביל, לצורך העניין, ולראייה, חגגתי את ט”ו בשבט (במשך שבועיים. טעים), ציינתי את פנקייק דיי (אתמול. היה קשה) ואני כבר מתכננת על סיינט פטריק דיי (17 במרץ פלוס יום שבתון מזוגזג אחריו). האלווין? בטח חוגגת. ראמאדן? ברינג איט און. ולנטיין דיי? בארור. זכרונות מתוקים מיום אהבה... המשך »

יש לי פיצה הכי טובה

יש מי שרואה בעיניים דולרים, ויש מי שרואה בעיניים מגשי פיצה. לא יכולה לפרט לגבי הראשון (בלונדון רואים בעיניים רק פאונדים) אבל יכולה לספר שהאחרון מתעורר לצידי כל בוקר, ושהמילה השלישית שלו אליי מתייחסת בדרך-כלל למאפה האיטלקי האהוב. לקראת יום ההולדת שלו זממתי לעזור לו להגשים את פנטזיית הפיצה-על-הבוקר. זאת היתה חייבת להיות הפיצה הטובה בעיר, ואני הייתי חייבת לפצוח בתחקיר פיצות חסר תקדים. חשבתי על בר הפיצות המדליק של 'הרודס'... המשך »

כשגזר פגש בלסמי

כל מי שמגיע לבקר בעיר, סופו לאכול ב'אוטולנגי', להתפעל בקול גדול ולקבוע ש"האוכל הבריטי מדהים! סתם הוציאו לו שם גרוע". רק אז מתבקש האובייקט לפתוח בזהירות את הכפתור (בצווארון), ולהסתכל טוב מסביב; לבחון את ארגזי הירקות הטריים שמקשטים באלגנטיות את העיצוב הלבן-טהור, להתרשם מחלון הראווה הענק, עמוס נשיקות הקצפת הענקיות ולקרוא שוב מה כתוב על השלט. אוטולנגי. נשמע קצת מוכר, לא? אז זהו, שכן. דה ניים איז יותם אוטולנגי, פעם עיתונאי... המשך »